פעם בזמן שבו הייתי בלי מחשבות על העתיד , פשוט חי את החיים התמימים שבהם קלות הדעת שלטה היה לי אושר שמופיע מקצה אחד של פניי עד קצהו השני בלי מאמץ .
היום כל דקה שעוברת בלי לחשוב על החמצה , פיספוס , כשלון הוא רגע קטן של התמימות של פעם .
איך הפכתי לבנאדם הזה ?
שאלה טובה כמובן ששוב לי עצמי אין תשובה לה רק תאוריות חסרות כל היגיון רק תסכול .
כל השאלות שלי מופנות על למה לי זה לא קורה כך או אחרת , למרות שהשאלה החשובה היא למה אני תמיד חושב על מה שאין מאשר מה שיש !
הרי אני בטוח שבתוכי הרוב אושר שנותן לי להתקדם ולחיות יום אחר יום , החסרון הקטן כנראה משפיע כל כך עלי שהוא מאפיל על הכל וגורם לכל זה .
אני כבר פאקינג עוד מעט 22 שנים חי בעולמנו , יש לי כבר ניסיון מסוים ועברתי דברים בדרך שלי אך זה נראה חסר משמעות לעומת מה שלא עשיתי , שלא קרה .
אני עולה בדרך וכל פעם אני פוגע באיזה אבן שמדרדרת אותי מטה , להתחיל את המסע מהתחלה אל התשובות הנכספות שייתנו לי סוג של השלמה עם מה שאני רוצה להיות ומי אני .
כולם רוצים שיהיה להם מה שחסר להם בחיים זה בעצם הרדיפה אחר האושר שלא ניתן להשיג באותו רגע , ההשתוקקות לרגע שבו כן תמצא אותו מחפר על כל הסבל בתהליך .
אז בקיצור כל החפירה הזאת שכנראה לא מעניינת רבים ממכם היא התגלות שגילית לאחרונה אחר תקופה קשה .
אני בנאדם כמו כל אחד רק שאת הבעיות שלי אני מוציא לעולם באופן אנונימי , יש לי את אותם חיים כמו לכולם , אם תפגשו אותי ברחוב סביר להניח שלא תצליחו להבחין בשום דבר , לא בעיות , מחשבות , חוסר אושר אלא בנאדם שחיי את החיים ומנסה לעשות זאת על הצד הטוב ביותר .
יש לי חיים מלאים שאתם לא יודעים עליהם וכנראה לא תדעו אם תרצו תמיד אוכל לספר על הצד השני אבל אני נותן לכם את הסיפור שלי מהצד האחר שלי , הצד שקשה לו יותר החלק בחיים שלא ממש הולך כמו שרציתי וציפיתי אבל אני מאמין בעצמי .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
