הצד האחר שלי

האומנם אני מאושר אך עצב בתוכי נשאר , מזכיר לי זמנים אחרים .

הלב ירגיש פעימה של אושר אחרי מיליון פעימות של עצב , זהו גורלו של ליבי .

האם הרגש יכול לנצח מחשבה , הלב את המוח , השיגעון את ההיגיון , האומץ את הפחד ?

אני רוצה להרגיש ברגע מסיום אחד שבוא כולם ביחד ינצחו ואז אוכל לנצור אחרי המון זמן רגע בלי מחשבה ,מוח, היגיון ופחד !

לחשוף את עצמי ב100 אחוז אל האדם היושב מולי ולהראות שאני זה באמת אני ולא סתם איזה מסכה עם הבעה מבוימת .  

האומנם אני מאושר ?

אושר בשבילי הוא לא בהכרח אושר שלי , לגרום למישהו לחייך , לעשות מעשה טוב , לעזור וסתם להיות שם ברגעים שצריך .

אושר שלי זה לרוב אושר של אחרים , מתי האושר של אחרים יהיה האושר שלי ?

עצב בתוכי נשאר ?

עצב זה מכלול של רגשות כואבות עטופות בדמעות ומתחבאות בליבך ונזכרות להודיע לך שהן נמצאות שם כל הזמן .

העצב שלי ידוע ומוכרח לי בכל פעם שעצב מתקרב הלב מתחיל להתכווץ .

רק הדמעות עוצרות את העצב , מרוקנות אותו עד אשר הוא מתמלא מחדש ע"י כאב .

הגורל ?  

אני מאמין בגורל , ללא מושג לאן אפנה רק התקווה ממשיכה לחוג סביב כמו מלאך שומר שהבטיח לשמור עלי .

מה נשאר לי מעצמי , שאלות רבות לשאול נמצא תמיד , תשובות מספקות נעלמות רק המחשבות נשארות גורמת לך לחשוב מה עוד נשאר לך מעצמך .

 עכשיו אחרי כל זה , ההחלטה להשאיר את הדמעות רק לרגעים של אהבה ושמחה .

מוקדש לסוכריה הכי מתוקה :)