הצד האחר שלי

להרגיש לבד זה לא להרגיש בכלל .

להרגיש איתך זה להרגיש הכל .

ההתמכרות הזאת לחושך גורמת לאור להעלם .

הלב המפוחד עוד מתקשה להרגע רק את תוכלי להניב שלווה .

הלילות שייכים לאוהבים אך כל לילה אני שייך לעצמי.

עם רדת הלילה חלמתי שהיית לצידי אך הבוקר , הבוקר גנב את חלומי .

עומד מול מראה, דמעה נוזלת על פנים בלי הבעה , לא מרגיש כלום . 

אני יודע שאין סרנדות אהבה כאשר את לא בסביבה .

אני רוצה לשיר את השיר , השיר שיביא אהבה .

אני רואה סביבי הרבה סבל , אנשים ריקים מאהבה לא יכולים לפתוח את ליבם .

ואני ,אני אחד שכן מוכן לפתוח את הלב אך הסבל הזה מסתיר את המפתח  .

שהמפתח ימצא אני יביא לך בשתי ידיי את ליבי במתנה .

יש דברים שרציתי לומר והם נשארו בגדר הרצון...

אולי נשארתי ילד אבוד , מסובך ומלא פחדים שהצלקת הותירה בי חלל מלא חוסר בטחון עצמי .

כשהשקט מלטף את החושך , שהלילה מטשטש את האור ,אני עדיין עומד בלי אומץ .

בחלוף הזמן מבקש סליחה מעצמי , לא רציתי להכאיב .

את היום שכבר נגמר אין לי דרך להשיב .

יש לי חלומות שרוצות לפרוץ החוצה אך הן כלואות .

תנו לשמחות הקטנות שלי להאיר כמו נצנוץ הכוכבים .

כי בעקבות השמחות הקטנות נוצרות הגדולות .

הכל מתחיל באות אחת ונגמר בספר עמוס סיפורים .

ההרגשה הזאת של החוסר הזה כל כך מתסכל שמרוב התיסכול זה טראומה שמדחיקים כל כך עמוק בתוך הראש שאי אפשר לחזור אליה , אתה חי עם חוסר הזה ואט אט זה מטפטף ומראה לך שאתה כן יכול .

אתה יוצא ,מבלה ,שקוע בדברים חושבים לא פחות לך וזה מסיט את הדעת ולכך אפשר לראות מפעם לפעם חיוך קטן צץ לו מהפנים.

אך המצב יכול בשניה אחת להתגלגל למטה ברגע שאתה רואה את החוסר הזה ,שופע ביופיו אצל אנשים אחרים ואתה מסתכל בחיוך מהול בעצב כל כך עמוק שאף אחד לא מסוגל לתאר עד כמה .

מצד אחד את מאושר לראות אנשים מפגינים את כל אהבה אחד לשני ומעבר השני זה פשוט הורס אותך למה להם זה בא כל כך בקלות ,בחום , בתשוקה ,בהרמוניה כמו שאתה חולם שיהיה לך .

כל צביטה כזאת בלב עד שהוא כבר לא יכול להכיל את כל הצביטות בלב הזקוק נואשות לליטופים .

ואני בטוח שיש דברים שלי יש בשפע ולאחרים זה חסר אך החוסר הזה שבשבילי הוא חשוב כל כך זה פשוט אהבה וזה הפך את הקינאה היחידה שלי בחיים לכל כך גדולה.

אני מודה בזאת אני מקנא באנשים שיש להם אהבה ולי אין ! מה לעשות אני אחד כזה !

אני חצוי !

אני חצוי בכל כך הרבה מובנים שקשה לעקוב אחריהם .

מצד אחד ספורטאי מצטיין שאמור להיות מקובל מאוד וכל הבנות אחריו ומצד שני הבחור הבודד שאין לו אף אחד כמעט ובטח שלא אהבה .

אני חצוי ,אני יודע זאת אך מה יקרה שאני יבין שבא לי לחבר בין החצאים ולהראות את עצמי שלם כמו שאף אחד עוד לא ראה אפילו לא אנוכי .

למה אני ככה אין לי תשובה, איך יכול להיות שהחיים הובילו אותי לצומת הזאת שהיא ללא מוצא .

למה אני מרגיש שאני לא יודע לאן ללכת מכאן ,אין לי דרך חזרה , אין לאן לברוח רק לעמוד במקום ולראות מה קורה .

אני רק יודע שכרגע אני לא יודע מה טוב לי ומה רע לי .

כל הזמן פוחד וחושש מהתגובות של הסובבים אותי , אני רוצה להנות מהחיים שלי , לנצל כל שניה בהם , לחייך באמת אל האנשים שחשובים לי .

אך אני חצוי , חצוי ברגשות בין עצב לשמחה , חצוי בין שחור ללבן , חצוי בין טוב ורע , חצוי בין אומץ לפחד , חצוי בין בדידות ליחד .

אני כולי חצוי ואני יודע את זה ומקבל זאת כי זה אני ואני אוהב את עצמי כמו שאני , אני לא ישתנה ואני רוצה שיקבלו אותי כמו שאני .

אם כל כך הרבה" אני" במשפט האחרון כבר שיגעתי אותכם !!! סליחה !

ישנו רק דבר אחד שאני יודע שהוא שלם זה הלב שלי !!!

החצוי שמחפש אחר החצויה שלו או כל מי שרוצה להיות בסביבתו !

דרך אגב השבוע עשיתי עוד משהו ברשימה התהדרתי בקעקוע ראשון על גופי !!! אז מזל"ט לעצמי חח

ליהי עטר

מילים: ארז ברזוליק לחן: ניצן קייקוב

סוגר את העיניים אל תוך החשכה אך תמיד אותה תמונה עולה .

את ההרגשה שרק אני בעולם הזה .

כל הכתיבות שנולדות מתוך ייאוש , הם רק מראות שאין לי דבר מלבד הגעגוע .

אם תקראו את מלותי תדעו שמשהו חסר בי .

עוד לילה במיטה מסתכל בנקודה למעלה בתקרה , חושב לתומי , הכל נורא סתמי .

כמה עוד אפשר לחשוב על משהו שעוד לא קרה ! .

גם אם זה יראה כאילו כלום לא חסר , כאילו טוב לי עם עצמי תדעו שבסוף היום זה אחרת .