הצד האחר שלי

בזמן האחרון כיון הדמעות הוא של עצב .

העיניים מבקשות רק דבר אחד , שהדמעות יהיו של אהבה , אהבה אמיתית .

מסתכל במראה ומהרהר לי שהאהבה שלי היא בגדר תאורייה שרוצה להפוך למעשית .

הרצונות שלי לא ישתנו הן רק יגדלו להיות המתנה הכי טובה שאני יכול להעניק לעצמי ולך מי שאשר תיהי .

גיליתי את הבוגדות , השקרניות , המנצלות שפגעו בלי הרף ,רוצה למצוא את האכפתיות , האמתיות, הנאמנות .

הקרב שלי הוא בעצמי להוכיח שאני מסוגל לדעת מהי אהבת אמת ומערכת יחסים , ולא איזה סטוץ חוזר או ריאבונד מאכזב .

Many people will walk in
and out of your life,
but only true friends will leave
footprints in your heart.
 רוצה לדעת שתיהיה אחת שתשאיר את כל העקבות שלה על הלב שלי .

מסתכל על הכריכה בצבע ירוק עם גוונים של לבן אך שם עדיין לא נכתב .

פותח את הספר ,הספר שלי מדפדף בין דף לדף יורד לעומק השורות ונזכר בריח הזיכרון פעם הוא מתוק ופעם מריר .

מגיע לעמוד 210 ומסתכל אחורה ומבין שעשיתי כל כך הרבה דברים לטוב ולרע אך הם עדיין מעט בתוך הספר הענק שלי .

נשאר באותו עמוד בלי יכולת לכתוב מה אני ארצה שיהיה בו בהמשך , המון שורות חסרות אך את המשפט האחרון תמיד אדע.

כרגע המילים מתערבבות לי בתוך מבוך ללא מוצא .

בספר שלי יש גם איורים חלקם צבעוניים והשאר שחורים , כל איור נמצא בעמוד הנכון של הסיפור לתאר מה הרגשתי באותה תקופה .

הספר שלי הוא מגוון יש בו מתח , קומדיה , דרמה ,אימה ורומנטיקה אם  יעשו סרט על הספר כנראה שהוא יהיה הכי הארוך אי פעם .

הסוף הוא תעלומה שמרחפת במחשבותיי ללא תשובה ברורה .

כל מבוקשי הוא שסופו של הספר יהיה רק באושר ובריאות .

יש לי חלומות שאני חולם מגוונים בכל מיני צבעים אך רק חלום אחד חשוב , חלום שאת תיהי בו .

יש לי רצונות אני רוצה הרבה וכמה שרוצה יותר לא שבע לעולם , רצון אחד רוצה שתיהי פה כל הזמן .

יש לי פחדים אני פוחד לא קצת והם נוגעים בי נוגעים בכל דבר , פחד אחד קיים בי שתצאי לי מחיי .

יש לי זיכרונות אני זוכר חלקם טובים וחלקם לא , רק זיכרון אחד מושלם זה את ואני .

את כמו הזמן .

אני חושב עלייך בהווה , מפנטז עליך בעתיד ובוכה עליך בעבר .

אני לא יודע לאן אני הולך , אני חייב להמשיך ללכת אל היעד הלא ידוע .

ככל שאני ממשיך לחפש ככה אני מרגיש בודד .

מסתכל על הרצפה וחושב שיורד לו הגשם אך בעצם אלו הם אותם דמעות של עצב .

זה רק אני והצל שלי נלחמים בזירה , ניסיתי להילחם אך איך אני ינצח צל ?.

אני יותר ממה שמראות עיניי אך אף אחד לא רואה זאת .

חייב להיות קצת היגיון , תשובות למה להמשיך .

מי אמר שגברים גדולים לא בוכים, מתברר שזה שקר .

שזה מגיע לכאב אנחנו דומים .

אני לא מתבייש להזיל דמעה שרוצה לצאת .

אם הייתה לי משאלה אחת , היא לא הייתה כל כך קשה לבחירה .

יום אחד נמצא את הזמן להיות ביחד , אז תראי איך הכל אפשרי.

את כל הזמן תיהי בחיי אפילו אם אני לא בחייך .

אני רוצה שכולם העולם ידע שאני מאמין באהבה ורוצה לתת לה להופיע .

כרגע האמונה היא חד סיטרית .

המסע הזה ממשיך ללא מוצא עוד שנה תעבור לה ותתחיל חדשה ובה נקווה להמון הפתעות .

שיהיה לכולם צום קל וחתימה טובה :)

אחרי הצום אני עובר לי עוד שנה , מתבגר ומתגבר על כל החוויות שהיו בשנתי ה-20 לפתח חלומות לשנה הבאה !

להרגיש לבד זה לא להרגיש בכלל .

להרגיש איתך זה להרגיש הכל .

ההתמכרות הזאת לחושך גורמת לאור להעלם .

הלב המפוחד עוד מתקשה להרגע רק את תוכלי להניב שלווה .

הלילות שייכים לאוהבים אך כל לילה אני שייך לעצמי.

עם רדת הלילה חלמתי שהיית לצידי אך הבוקר , הבוקר גנב את חלומי .

עומד מול מראה, דמעה נוזלת על פנים בלי הבעה , לא מרגיש כלום . 

אני יודע שאין סרנדות אהבה כאשר את לא בסביבה .

אני רוצה לשיר את השיר , השיר שיביא אהבה .

אני רואה סביבי הרבה סבל , אנשים ריקים מאהבה לא יכולים לפתוח את ליבם .

ואני ,אני אחד שכן מוכן לפתוח את הלב אך הסבל הזה מסתיר את המפתח  .

שהמפתח ימצא אני יביא לך בשתי ידיי את ליבי במתנה .

יש דברים שרציתי לומר והם נשארו בגדר הרצון...

אולי נשארתי ילד אבוד , מסובך ומלא פחדים שהצלקת הותירה בי חלל מלא חוסר בטחון עצמי .

כשהשקט מלטף את החושך , שהלילה מטשטש את האור ,אני עדיין עומד בלי אומץ .

בחלוף הזמן מבקש סליחה מעצמי , לא רציתי להכאיב .

את היום שכבר נגמר אין לי דרך להשיב .

יש לי חלומות שרוצות לפרוץ החוצה אך הן כלואות .

תנו לשמחות הקטנות שלי להאיר כמו נצנוץ הכוכבים .

כי בעקבות השמחות הקטנות נוצרות הגדולות .

הכל מתחיל באות אחת ונגמר בספר עמוס סיפורים .