הצד האחר שלי

אני פשוט רוצה להיות כמו רובכם .

יש שאיפה אחת כרגע וכל מי שקורא בבלוג הזה(מקווה ומאמין שיש כאלה ) בוודאי יודע מהי אך אני בלי .

להיות ספורטאי זה מאוד קשה מכל הבחינות שיש ! ויש דרכים לעזור לו בכל הקטע הספורטיבי , כמובן האישה שלצידו .

יש לספורטאי מלא משחקים ותמיד טוב לדעת שיש מישהי שאוהבת ,דואגת , שאכפת לה ממך , תבוא לכל משחק שלך ותעודד אותך כאילו את שחקן מספר 1 בעולם .

תנחם אותך כאשר אתה מפסיד ותחגוג איתך בניצחון , תעזור לך בתקופות קשות עם פציעות .

אבל אני בלי .

להיות חייל זאת גאווה עצומה למרות שאני חייל שעושה שירות שונה מאחרים , כל חיי היו מוקדשים לספורט וכתוצאה מכך נהפכתי להיות בצבא ספורטאי מצטיין אשר מקבל אפשרויות להתאמן ולהתחרות תוך כדי שירותי הצבאי ובשל כך לא הלכתי לקרבי ובחרתי להיות בתפקיד שאני יוכל לתרום בו ולקבל את מה שאני צריך בשביל להמשיך עם הספורט והפכתי להיות מורה חייל בבית ספר תיכון , עוזר לתלמידים עם בגרויות , לימודים , שיעורים ובעיות חברתיות .

לעבוד בבית ספר קשה כל כך זה אתגר ולהרגיש שאת מציל חיים של ילד זה ממלא אותך מכל הבחינות .

אבל אני לא יכול לשתף כי אני בלי .

לנסוע באוטו ולשמוע רדיו שבדיוק שמים לך את השיר שאתה אוהב וזה תמיד יקרה שאתה לבד באוטו .

אין לי את היכולת לשיר למישהי או לרקוד איתה כי אני בלי .

לשבת סתם בבית לראות סרט טוב עם פופקורן וכרגיל אצלי המצב תמיד סולו , רק המחשבה מוציאה לי את החשק .

אבל אין עם מי לדבר כאני בלי .

לעבוד בעבודה שבשבילי היא מתנה , לאמן ילדים זה הדבר הכי טוב שעשית כרגע בחיי .

העוצמה , הרגש , הגאווה שאני חש כל אימון ואימון וכמובן האהבה העצומה שיש לי אליהם ולהם אלי .

שאני הולך ברחוב ופתאום אני שומע ילד אומר הנה ***** אני מרגיש פרפרים בכל הבטן , מרגיש דמות לחיקוי .

אני אוהב ילדים ,העוצמה הזאת ללמד אותם לשחק זה כמו ללמד ילד ללכת זה כל כך חזק .

שהילדים שואלים אותי איפה החברה שלך ואני עונה להם , הם בהלם לא מבינים ואני מרגיש כל כך עצוב אין לי מה לענות להם .

יש לי חלום להביא פעם אותה לאימון שאני מאמן זה יתן לי כל כך הרבה אבל אני בלי .

לשתף עם מישהי את החלומות הקטנים שלי ללמוד לנגן על גיטרה שנמצאת בחדרי שנים ללא מגע , לבצע ספורט אקסטרים ולשבור את כל הפחדים , לספר לה את כל הסודות .

לשבת איתה באמצע הלילה ולספר לה על כל הסיפורים הכי מצחיקים שקרו לי בחיים , בקיצור לשתף אותה בכל הנוגע לי !

ובסוף לומר לה כמה היא הצילה אותי .

לקום בבוקר וללכת לישון בלילה אלה הדברים הכי קשים שיכולים להיות לי , שאני נכנס ושוכב על המיטה המחשבות מתרוצצות לכל עבר מהולות בעצב וכאב .

הרי אין לי תשובה לתת אפילו לעצמי למה אני בלי .

לדעת בתוך תוכי שמגיע לי אך אני בלי זה הורס אותי .

המחשבה הזאת שוואלה אני כבר בן 21 רוצה קשר רציני ולא סטוצים חסר משמעות ולא יכול להיות עם מישהי בלי סיבה אחת ממשית מחרפנת אותי .

וכל זמן שעובר המחשבה שהחיים שלי הם טובים אך לא מנוצלים עד תומם ולבזבז את זמני בעולם לבד זה  שובר .

מתחיל להיות פסימי למרות היותי אדם אופטימי מטבעי זה מחלחל ומשנה אותך .

אני בלי ללא מושג למה .

התשובה וודאי ידועה לכמה אנשים אך לא לי , אני רוצה לדעת איך אני משנה את השאלה ללמה אני עם :)

להרגיש לבד זה לא להרגיש בכלל .

להרגיש איתך זה להרגיש הכל .

ההתמכרות הזאת לחושך גורמת לאור להעלם .

הלב המפוחד עוד מתקשה להרגע רק את תוכלי להניב שלווה .

הלילות שייכים לאוהבים אך כל לילה אני שייך לעצמי.

עם רדת הלילה חלמתי שהיית לצידי אך הבוקר , הבוקר גנב את חלומי .

עומד מול מראה, דמעה נוזלת על פנים בלי הבעה , לא מרגיש כלום . 

אני יודע שאין סרנדות אהבה כאשר את לא בסביבה .

אני רוצה לשיר את השיר , השיר שיביא אהבה .

אני רואה סביבי הרבה סבל , אנשים ריקים מאהבה לא יכולים לפתוח את ליבם .

ואני ,אני אחד שכן מוכן לפתוח את הלב אך הסבל הזה מסתיר את המפתח  .

שהמפתח ימצא אני יביא לך בשתי ידיי את ליבי במתנה .

יש דברים שרציתי לומר והם נשארו בגדר הרצון...

אולי נשארתי ילד אבוד , מסובך ומלא פחדים שהצלקת הותירה בי חלל מלא חוסר בטחון עצמי .

כשהשקט מלטף את החושך , שהלילה מטשטש את האור ,אני עדיין עומד בלי אומץ .

בחלוף הזמן מבקש סליחה מעצמי , לא רציתי להכאיב .

את היום שכבר נגמר אין לי דרך להשיב .

יש לי חלומות שרוצות לפרוץ החוצה אך הן כלואות .

תנו לשמחות הקטנות שלי להאיר כמו נצנוץ הכוכבים .

כי בעקבות השמחות הקטנות נוצרות הגדולות .

הכל מתחיל באות אחת ונגמר בספר עמוס סיפורים .