הצד האחר שלי

רוצה להיות אני אך אם שינויים בחיים , רוצה להיות שונה אך להשאר אני כמו שאני .

אני אוהב את עצמי כמו שאני , לא משנה מה עובר עלי אני תמיד נשאר אני .

אני שונא את העצמי שהגעתי למצב שבו אני נמצא כיום פשוט אני בלי אחרים .

אני לבד לא שווה כלום בלי אנשים שסובבים אותך , תומכים , עוזרים , אוהבים , מבקרים , כועסים פשוט נמצאים שם בשבילך .

בתקופות שונות אני נכנס לדיכאון מהמחשבה שוואלה אני אם כמה שיחסית טוב לי לבד כמו שאני , אני גם מאוד סובל מהדברים שחסרים אך הם נחוצים ולכל בנאדם אחר יש אותם בחיים לא משנה כמה ומאיפה .

אני תקוע ב2 עולמות , האחד כולו טוב וכיף אחר גדול ההצלחה בספורט , העבודה ,החיים כמו שהם , כל מה שאני אוהב לעשות .

והשני בו הכל חסר הכל , חוסר בחום ואהבה , חוסר בחברים , חוסר בדברים נורמליים כמו לשבת סתם לדבר עם אנשים , לספר חויות לאחרים .

אני קופץ בין עולם לעולם בתקופות בהן אני או בדיכאון קשה או בשמחה גדולה תלוי במה שעובר לי במחשבה באותו רגע , כאשר אני לא חושב על אהבה ,חברים אז אני בורח לעולם שבו יותר אני מרגיש בו בנוח , טוב לי שם אך לבד ! כאשר המחשבה מזגזגת לה לעולם השני אני פשוט נכנס למראה שחורה ולוקח כמה ימים טובים לצאת ממנה , המחשבות חופרות , העצב פורח , הכאב מגליד , הצלקת שורפת ורק הנשמה מנסה לברוח מהתחושה .

המצב כרגע לא מאיר פנים אני בקרוב משתחרר אל העולם הגדול בלי שום הכוונה , בלי החברה שיש לכולם לצאת איתם לטיול הגדול או סתם להיות ביחד בחבורה מגובשת , סתם לצאת לטייל ברחבי הארץ , ללכת ללמוד באוניברסיטה  מה ללמוד ? כל השאלות או המסקנות שכל התשובות שלהן שליליות בעיניי רק המצב בו אני נמצא ידוע לכל .

אני תקוע , תקוע עם עצמי ולא זז לשום מקום .

געגועים לדמיון שבו היינו יחד .

תמימות למחשבה שבה נגעתי בך לאחרונה .

כאב למכה שחטפתי ממילותיך האחרונות .

תרופה לפצעים שהשארת כשהלכת  .

עכשיו שתם זמנך להיות בגופי , בודק שההרס העצמי שלי השאיר תקווה קטנה להתחיל מחדש .

נותן לדממה להשתלב בשמיעתי , לשקט לחדור לעצמותי , רק להרגיש תחושה .

איפה הייתי שכל הרגעים היפים היו , רק כל הכאב נחקק בזכרון .

הורדתי כוכב למענך ,את הורדת לי גרזן על הלב .

שלחתי לך נשיקה , את ריסקת את הנשמה .

נתתי לך את ליבי , את הפסקת את נישמתי .

הייתי צריך למצוא אותך , את זרקת אותי .

אני חיברתי את הפאזל , את פירקת אותו .

אף אחד לא אמר שזה יהיה כזה קל

אף אחד לא אמר שזה יהיה כזה קשה

אני חוזר להתחלה , התחלה שאין לה סוף

כלוא בתוך מבוך , רץ במעגלים רק כדי למצוא קיר .

רק לצאת מהתסביך של הלב .

את יודעת שאני שצריך אותך , אני יודע שאת לא צריכה אותי .

האמת העצומה שוב פוקחת את עיניי אל משהו בי שלא נשטף במים .

מה לא בסדר איתי ...

אין לי מושג מה קורה לי , יש תקופות בחיים שפשוט הכל נראה שחור .

מחפש האחר האור וכל מה שנשאר זה החושך , שואל את עצמי מה לא בסדר איתי ? את התשובה הזאת אני אף פעם לא ידע .

מביט בעבר על החוויות , השמחות , השברונות , הכאבים , הרגשות שתמיד אותי עוזבים כמו אנשים .

עוזבים בלי לתת סיבה אמיתית , אני בנאדם של אמת שרוצה שיגידו לו את האמת בפנים גם אם היא הקשה מכל .

לא רוצה שקרים על גבי שקרים שזהו התירוץ המושלם לעזוב מישהו .

השאלה הקטנה הזאת כל כך מעיקה ומתסכלת אותי , אין מנוס תמיד אני יחשוב שמשהו לא בסדר איתי .

מה עשיתי לא טוב , עשיתי רע למישהו , למה זה תמיד קורה לי , כל השאלות הללו רק מורידות את הבטחון והמצב רוח .

כי כל תשובה שאני יתן בסופו של דבר יצא שאני לא בסדר , בעיני כולם .

לא משנה לאיזה כיון אני אלך תמיד בסוף הדרך תשאר השאלה הזאת .

דבר אחד ידוע לי כל עוד אני חי אני אמשיך להיות מי שאני אפילו שמבחינתם אני לא בסדר .

כי :

בראש מורם  לב מלא לא מפסידים !!! 

אחרי הכל אני ארים את הראש , ליבי תמיד יהיה מלא אני לא יכול להפסיד .

לא יכול להפסיד את האהבה שמגיעה.

לא יכול להפסיד את החיים שלי.

לא יכול להפסיד את עצמי .

פוסט דיכאון שהפך לפסוט עידוד אישי :)

היה לי פעם חשק , חשק לצבוע את השמיים באדום שידמה את ההרגשה שאני מרגיש בפנים כדי שלא אוכל לשכוח אותה .

כך זה עד לרגע בו הרגש הפך לאחר שהיה כאב , השמיים הפכו מיד לשחורים כההים עם ערפל סמיך שלא נותן ראות .

שהיה שמח השמיים היו נצבעים בירוק , הוא נותן לי שמחה בלב והרגשה שאני חיי וזה למעשה היה רק חלום .

תמיד יהיה את החשק , חשק לא לתת לשמיים לבכות כי שהם בוכים אז הדמעות זולגות , הלחיים רטובות והלב קפוא .

מהחשק הזה לא נותר זכר רק שטפונות .

החשק היחיד שתמיד ישאר , חשק שהשמיים יהיו נקיים בלי ענניים  רק שמיים כחולים .

הרצון להגיע למקום המשרה שלווה ,רוגע , נוחות גורם לכל אחד לרצות להיות נקי , נקי מכל המחשבות , הכאבים ,הכעסים , השברונות וההבטחות השווא .

החשק הזה שכל בוקר אני קם פותח את החלון לבדוק האם הוא יקרה היום , שהשמיים יהיו נקיים .

מסתבר שאני עוף מוזר ,אם אומרים את זה ככה .

ההרגשה הזאת יוצאת מנקודת הנחה שפשוט אני שונה מאוד ממהמשפחה שלי .

אני ואבא זה מערכת משונה ביותר , אני לנו ממש נושאים משותפים לדבר , בכלל הספורט במשפחה לא ממש קיים אלא רק בזכותי הוא נושם בבית .

הדיבורים היחידים איתו , כסף איך לא ,קצת מתעניין בספורט וזהו אין ממש מעבר לזה המצב הזה בבית שאין לי ממש עם מי לדבר איתו באמת על הכל קשה לי מאוד .

הוא בנאדם ממש חכם , אני מאוד מעריך אותו ,אוהב וגאה בו .

למרות שלא יוצא לי להגיד לו את זה הרבה , אני רוחש לו כבוד ולפעמים גם מתפרע או לרוב חח אתם יודעים ילד .

תמיד צוחק עליו , מריץ דאחקות בקיצור אבא שלי הוא סוג של לפלף אבל אני אוהב אותו .

יש לי כמובן איך לא את אמא שלי , אפשר להגיד שהיא הכי קרובה אלי במשפחה נותנת לי כמעט את כל מה שאני מבקש , מפנקת אוהבת ויש מצבים שהיא מתפוצצת .

יש לנו מערכת יחסים מוזרה לפעמים כמו חברים לכל דבר שזה מצחיק בטירוף כמובן יורדים על אבא שלי בכל הזדמנות חח , ויש גם את הריבים הקיצונים , הכעס , הכאב ועוד .

יש לי 2 אחיות קטנות ממני האחת היא קרובה לגילי אך היחסים שלי איתה שפשוט אין ממש אלא אם כן היא צריכה ממני משהו אז היא פותחת את הפה ומדברת קצת .

האחות הקטנה המלאכית הקטנה שלי , היא קטנה ממני ב-10 שנים אפשר להגיד שעזרתי לגדל אותה באיזשהו מובן .

אני יעשה הכל בשבילה , אם זאת כל יום שעובר אני מרגיש שהיא מתרחקת קצת היא גדלה .

אני ממש הייתי הדמות לחיקוי שלה וזה היה כיף לראות אותה מנסה לחקות אותי , לעשות דברים כמוני פשוט העלה לי חיוך .

אז כנראה שכבר הבנתם שהבית נשלט ע"י הבנות בבית זאת אומרת שצריך לראות את כל התוכניות שלהן ולא להגיד מילה .

פשוט גדלתי בבית בובות אחד גדול שבנות שולטות בו ואיך שהוא יצאתי בכלל שונה לגמרי מהכל .

בקיצור חפרתי לכם קצת על המשפחה שלי שתכירו אותי קצת יותר , אולי ככה אפשר להבין שיש לי צד רגיש ורומנטי פתאום .

אני תמיד אומר שאם היו עושים עלינו תוכנית אז היינו מקום ראשון ברייטינג כי אין יום שעובר שלא קורה משהו .

מה שבאתי להגיד בעצם שיש לי הרגשה שלא שייך כל כך לחיים שגדלתי לתוכם , שונה מכולם , אופי אחר , פשוט לא מתקרב לצד השני למרות נסיונות .

ישנם המון רגעים שמרגיש לבד , שאין עם מי לדבר או למה לדבר איתם על זה .

אולי זאת הסיבה שאני לא מתחבר לאנשים בקלות למרות שאני ממש רוצה , שאין לי הרבה חברים , שהיו לי מלא שלא שמרו על קשר ופשוט ניתקו אותי .

אין לדעת את הסיבה פשוט הרגשה מוזרה .

מה יהיה איתי ?