הצד האחר שלי

הצוואר תפוס הכרית כבר לא נוחה אחרי שעזבת , הלחי כבר רטובה מדמעות רק הפה יבש מנשיקות .

הזמן עצר ללא הכנה והמחשבות רצות ללא הפסקה , השקט הגיע ואיתו הסוף.

העייפות שולטת והאושר הלך שולל , הראש כואב והלב נכבה .

החופש הגיע והבדידות החלה , יד כותבת על נייר עצוב מה שנשאר דמעות בכתב .

התהליך החל ללא עזרתך , התוצאה הגיעה רק בזכותך .

הכעס עבר הסיבה לא ברורה , הטוב רק נשאר אצל בנאדם אחד .

רוח סחפה זיכרונות בתמונות אל תוך האח הבוער לעיתו .

ההחלמה כבר פה רק החלום שיפרוץ .

רק האדם ממשיך לעמוד מחכה ליום שישבור את הכוס .

לא מפחד לקחת את ידך ולהוליך אותך בדרך , דרך הסופה לא משנה מזג האוויר חם או קר .

רק כדי להגיד לך שאת לא לבד !

ללחוש סודות ,לרוץ בשדות יד ביד אל שקיעה מדממת .

מסתכל לך בעיניים מוכן לגלות הכל , רוח נושבת והכל כבר גלוי .

לא מוותר על לב קסום שלכוד בתוך חששות ופחדים .

אני הולך איתך כלום לא נוגע רק המבט שלך .

באת עם השקר מצאת אותי תמים , אחרי כל הדרך הולכת אותי שולל .

הלב הקסום שוב נשבה ,הנפש התמימה שוב נחבטה רק הגוף ממשיך לעמוד .

מביט במראה חסרת שלמות רק רסיסים של עצבות .

נשכב לישון התמימות נרדמה רק הכאב עוד נשאר .

בחלום את מופיעה כרוח סערה גורמת לסיוט להראות טוב .

אשליה רודפת חלום שמספק חשש שמניב פחד .

אני צריך משאלה ולא כזאת מכוכב נופל או ריס קטן , אני צריך את זה בשביל העתיד ,ההווה וגם העבר .

להשלים את כל מה שעברתי ואעבור .

רק לדעת שמגיע לי דבר אחד שאני יקבל אותו בטוח .

כן אני רוצה וצריך דברים ,הטבע עושה את שלו ועוד המון מעבר .

תנו לי משאלה אחת להגשים את עצמי , בשבילי ולמען האחרים .

לא הרבה לבקש , אז אנא משאלה ממכם !

כנראה שהתחנות שלנו לא על אותו תדר , אני משדר לך אהבה את משדרת בריחה .

אז אולי עדיף גם לי לברוח כי מחפשים תמיד שאין .

אם רק ביקשת הייתי מוותר אך נדמת ממילים רק מבטים קרים .

חולם על אווירון שיקח אותי הרחק ממך , צולל אל המים השותקים .

נעלמתי , הלכו המחשבות , החלומות ,התקוות ,השברונות ורק הזיכרון שלי משתוטט אחר התדר .

בשביל למצוא אותך ,להזכיר לך שמה שנשאר זה זיכרון .

עוד שוט של ויסקי לא עוזרת להפסיק להסתכל על הדלת .

אני צריך אותך עכשיו , גם כזיכרון אחד אחרון .

להילחם על אוכל ומים זה הגיוני .

להילחם על הקרובים שלך ולהציל אותם זה מובן .

להילחם על האהבה זה שיגעון .

להילחם  נגד עצמך זה התשה .

המלחמה היומית שלנו בעיקר על הרצונות , החלומות , האפשריות שלנו .

התוצאה שלנו בסוף כל יום היא התקווה למחר ,להמשיך עוד יום בקרב .

הרצון שלנו להציל את עצמנו הוא ראלי אך להציל את הסובבים אותנו הוא נשגב .

המלחמה בין הפנימיות לחיצוניות שלנו הורסת אותנו כבני אדם .

הנשמה שבוערת עד עומק ליבי נלחמת מול החששות , הפחדים , הסיוטים , הביישנות בקרב האין סופי .

המלחמה שלא נגמרת לעולם רק ממשיכה ללא קץ פוגעת .

החדירה של הלהב המשונן בלי חשבון אל תוך התקווה בכל פעם שמפסידים במערכה , כאב בילתי פוסק .

המלחמה על האוכל והמים מסתיימת כל יום בניצחון .

המלחמה על המשפחה שלך מסתיימת כל יום בחיבוק מחמם לב .

המלחמה על האהבה לא מסתיימת כי אין על מי להילחם .

המלחמה נגד עצמך עדיין ממשיכה ולא תיפסק .

הפרחים אצלי בלב ,כולם רק נובלים .

את שותלת ואז עוקרת עוד חתיכה מהלב , קמה הולכת וחותכת עוד .

האוויר הופך דליל כמו דחליל בלי חיים .

בגללך לא נרדם , כל החלומות הופכים לסיוטים , כל המחשבות לעצב , כל האהבה לכעס רק הלב שותק .

ארוכים הלילות בתקווה שתפתחי את הדלת אך החומה נבנתה ללא כניסה .

אי אפשר להכריח אף אחד לאהוב אותי , כל מה שאפשר לעשות הוא להיות אדם שאפשר לאהוב .