הצד האחר שלי

אחרי המון שנים השנה הייתה הרגשה מפתיעה שהתקרבה בצעדי ענק אל תוכי .

הבנתי שיש לי הרבה בחיים שאין להרבה אנשים בדרך כלל וזה משפחה חמה ותומכת וחברים שעוטפים אותך בחום ואהבה .

הלב שלי רצה לצאת החוצה להראות את עצמו בגדולתו ורוחבו הנדיב והוא עבר תלאים בדרך , החששות עטפו אותו בפחד אין סופי שקשה היה לו להציץ החוצה אך באומץ לב הוא חלף בפעימה חזקה ועבר אל עבר הביישנות המתוקה שבחן כתמותה אפילה ובילבלה את ליבי החושק לצאת אל האור .

זמן מה עבר עד שהבין הלב כי רק האמונה וכוח דופקו הוא יצליח להשתחרר מעול הביישנות ולהגיח אל האור וכך היה !

זה הייתה התקופה הכי מלבבת של ליבי היקר שקרן מרוב אהבה ותשוקה .

תקופה זאת תמה לפני שעה וחצי בערך והלב נעטף ונסגר שוב תחת אותם חששות , פחדים והביישנות שהפרידה בינו אל בין האור הקורא לו לצאת .

תודה לכולם על כל הברכות !

נכנסתם לליבי הגדול מיימדים ומאמין שתשארו שם הרבה זמן :)

הייתה אחת !

היית אחת שידעה להגיד מילים , שהחליפה אותם בתירוצים .

היא הזמינה אותי להיזהר ,אני הזמנתי אותה להישאר.

את לא נותנת לי תקווה , אפילו הירח עלי כבר לא זורח .

את, כמה שיותר לפגוע , כמה שיותר בי !

אני ,כמה שיותר לאהוב , כמה שיותר בך !

אני רוצה לברוח, אני רוצה לשכוח , אני רוצה לשמוח !

אצלי הלב בוער אצלך הלב נכבה .

ברגע של געגועים , ברגע של דממה אקרא לך ואת לא שם .

כשהייתי איתך ,לא היית איתי .

וכשאת לא אוהבת , את לא יכולה לרמות .

תמיד ידעת שאין מקום לאהבה אצלך .

תמיד ידעתי שיש לי מקום לאהבה של שנינו.

תבוא אחת !

שכל פעם שאני יביט בה ,היא תדליק בתוכי אש .

כל פעם שהיא תביט בי , משהו מחדש את ליבי יכבוש .

רק את תדעי להקל , רק את תתני לי פי שניים מכל אחת אחרת .

כל פעם שאני מסתכל עלייך , לא רוצה בכלל שזה ייגמר .

כל פעם שאני מביט עלייך , חושב שוב לעצמי " מי צריך יותר " !

יתפוס את עצמי שואל אוהבת לא אוהבת , תולש עלי כותרת .

את התשובה שלי אני ידע ברגע שתספרי את עלי הכותרת על רצפה .

בנימה אחרת !

היה צום מועיל וטוב :)

מחר אני יהיה בן 21 מרגיש את הזמן רץ מהילד הקטן שהייתי לגבר שהפכתי להיות !

מקווה שהשנה הזאת תיהיה רצופה בדברים טובים ומדהימים !

אני לא יודע לאן אני הולך , אני חייב להמשיך ללכת אל היעד הלא ידוע .

ככל שאני ממשיך לחפש ככה אני מרגיש בודד .

מסתכל על הרצפה וחושב שיורד לו הגשם אך בעצם אלו הם אותם דמעות של עצב .

זה רק אני והצל שלי נלחמים בזירה , ניסיתי להילחם אך איך אני ינצח צל ?.

אני יותר ממה שמראות עיניי אך אף אחד לא רואה זאת .

חייב להיות קצת היגיון , תשובות למה להמשיך .

מי אמר שגברים גדולים לא בוכים, מתברר שזה שקר .

שזה מגיע לכאב אנחנו דומים .

אני לא מתבייש להזיל דמעה שרוצה לצאת .

אם הייתה לי משאלה אחת , היא לא הייתה כל כך קשה לבחירה .

יום אחד נמצא את הזמן להיות ביחד , אז תראי איך הכל אפשרי.

את כל הזמן תיהי בחיי אפילו אם אני לא בחייך .

אני רוצה שכולם העולם ידע שאני מאמין באהבה ורוצה לתת לה להופיע .

כרגע האמונה היא חד סיטרית .

המסע הזה ממשיך ללא מוצא עוד שנה תעבור לה ותתחיל חדשה ובה נקווה להמון הפתעות .

שיהיה לכולם צום קל וחתימה טובה :)

אחרי הצום אני עובר לי עוד שנה , מתבגר ומתגבר על כל החוויות שהיו בשנתי ה-20 לפתח חלומות לשנה הבאה !

כשהרוח נושבת היא לוקחת איתה את הדבר היחיד שאני יכול לזכור ממך , הריח המתקתק שמוכן להישאר על עורי כל עוד אני נושם.

כשהלילה יורד הדבר היחיד שזורח לו , אותו חיוך כובש שאפילו הירח מקנא ביופיו .

כשהגשם יורה הדבר הכי רטוב שיהיה על האדמה , אותם שפתיים מלאות תשוקה שהאיפוק אליו נגמר אחרי שניות ספורות .

כשהחלום מתחיל את היא הסיבה שבגללה אני לא מוכן להתעורר ממנו .

כשהדיכאון מתחיל המוצא היחיד , אלה עינייך הגועשות ניצוצות שנותנות לי את חבל התקווה .

כשגן עדן הגיע ואיתו שער נעול עם מנעול , את פתחת בליבך את שערו .

כשכל זה יקרה אני אדע שאת קרובה אלי , ואת תדעי שאותך לא אוכל לעזוב .

להרגיש לבד זה לא להרגיש בכלל .

להרגיש איתך זה להרגיש הכל .

ההתמכרות הזאת לחושך גורמת לאור להעלם .

הלב המפוחד עוד מתקשה להרגע רק את תוכלי להניב שלווה .

הלילות שייכים לאוהבים אך כל לילה אני שייך לעצמי.

עם רדת הלילה חלמתי שהיית לצידי אך הבוקר , הבוקר גנב את חלומי .

עומד מול מראה, דמעה נוזלת על פנים בלי הבעה , לא מרגיש כלום . 

אני יודע שאין סרנדות אהבה כאשר את לא בסביבה .

אני רוצה לשיר את השיר , השיר שיביא אהבה .

אני רואה סביבי הרבה סבל , אנשים ריקים מאהבה לא יכולים לפתוח את ליבם .

ואני ,אני אחד שכן מוכן לפתוח את הלב אך הסבל הזה מסתיר את המפתח  .

שהמפתח ימצא אני יביא לך בשתי ידיי את ליבי במתנה .

יש דברים שרציתי לומר והם נשארו בגדר הרצון...

אולי נשארתי ילד אבוד , מסובך ומלא פחדים שהצלקת הותירה בי חלל מלא חוסר בטחון עצמי .

כשהשקט מלטף את החושך , שהלילה מטשטש את האור ,אני עדיין עומד בלי אומץ .

בחלוף הזמן מבקש סליחה מעצמי , לא רציתי להכאיב .

את היום שכבר נגמר אין לי דרך להשיב .

יש לי חלומות שרוצות לפרוץ החוצה אך הן כלואות .

תנו לשמחות הקטנות שלי להאיר כמו נצנוץ הכוכבים .

כי בעקבות השמחות הקטנות נוצרות הגדולות .

הכל מתחיל באות אחת ונגמר בספר עמוס סיפורים .