אני לא יכולה להסביר את ההרגשה הזאת אבל אני מרגישה טוב, אפילו מאושרת.
אני מרגישה שאני עושה כמה דברים כ"כ נכון ואני אוהבת את ההרגשה הזאת :)
התיכון פשוט מדהים!! אני לא מבינה למה כ"כ פחדתי מזה.. יש לי אחלה כיתה=] פשוט מדהימה.. לא יכולתי לצפות ליותר טובה.
מכירים את ההרגשה הזאת של הפרפרים בבטן? שאתה מגיע למקום חדש ויש לך את ההתרגשות הזאת של תחילת שנה, יש לך כ"כ הרבה ציפיות מעצמך, מה תעשה השנה, איך תתנהג השנה, אולי תהיה בן אדם יותר טוב משנה שעברה, תפתוח דף חדש, תנסה להיות יותר חברותי, יותר להשקיע, יותר להרגיש חופשי ולהגיד מה שעולה על ליבך.. בלי להגזים , כמובן..
אז היה לי את ההרגשות האלה ואני חושבת שכל שנה, הפרפרים בבטן יותר פוחתים, השנה רק בפגישת ההיכרות התרגשתי, לא לפני.
ומה עם "ענייני האהבה הסוערים" שלי? הרבה שואלים אותי את זה בזמן האחרון S: וזה מעצבן! חחח כי לא קורה כלום :/
הבנתי כבר את החוקיות של הדבר הזה, פיצחתי את השיטה הזאת.. ככה זה, כאשר אתה אוהב מישהו, הוא אפילו לא שם לב שאתה קיים (נו, טוב, הוא שם לב אבל לא בבחינה הזאת) הוא מחשיב אותך רק לידיד טוב מאוד. אבל שיש מישהו שאתה מחשיב אותו לאחד הידידים הטובים שלך, אוהב אותך וממש הרבה זמן! 
(כן, זה קרה לי, למרות שאני לא מאמינה לזה, פאקינג יותר משנה, והוא לא אמר לי כלום?!) אז זה נותן לך מחשבות.. אם כדאי לעשות משהו עם האינפורמציה הזאת או פשוט לשמור אותה לעצמך ולשתוק.. מה עדיף??
עכשיו אם אתם באמת אוהבים מישהו הייתי אומרת לכם "יאללה לכו על זה.. ספרו לו או לה" אבל אם הייתי נותנת עצה לעצמי, פשוט הייתי מסמיקה מהמבוכה הזאת.. חח למה? לא יודעת.. אולי זה לא הצד החזק שלי.. אולי בגלל העובדה שאני ביישנית בדברים כאלה.. כאילו אני מדברת והכל אבל לא לעשות את הצעד הזה.. אני בכלל מאמינה בהולד פאשן שבנים צריכים להתחיל איתך ולא בנות איתם.. לא יודעת, אני מרגישה שיש בזה משהו קצת זול ומתחנחן.. כן, זה לא הסטייל שלי, לרדוף אחרי אחרים.. אבל אני לא אומרת לבנות לא לעשות את זה.. שלא תחשבו שזאת הכוונה שלי, חס וחלילה, תעשו מה שבראש שלכם =] אני פשוט קצת מיושנת במחשבה.. אני מיושנת בהמון דברים, נגיד הגיל לעשות את זה.. אני פשוט חושבת שבנות שעושות את זה בגיל מוקדם מדי ( 17 ומטה) הן קצת שרמוטות בשבילי.. אני לא אומרת שתחכו אחרי החתונה, בטח שלא, צריך ניסיום עם זה.. 17 זה המינימום בשבילי, אפילו אם חבר שלי ילחוץ עליי.. אני לא אעשה את זה ואני אעדיף להיפרד ממנו מאשר לעשות את זה.. אני עומדת חזק על העקרונות שלי.. ואני לא אומרת שאי אפשר להתחרמן, נשיקות וכאלה כי זה כיף מאוד 
(חחח עוד סיבה מאוד נחמדה לחבר )אבל לא להגזים ולעשות את זה.. עזבו, אל תתיחסו אליי תעשו מה שבראש שלכן אבל עם טיפת הגיון ><
טוב בואו נחזור לנושא, אני סוטה ממנו. בקשר למי שאני מרגישה אליו, זה פוחת מיום ליום.. למה? כי אנחנו מדברים כבר פחות מפעם.. ממש פחות, השיחות יותר סתמיות של "היי, מה קורה? הכל טוב, מה איתך? הכל נחמד, יש חדש? לא, ולך? גם לא.. " ובכך פחות או יותר מסתיימת השיחה.. ואני שונאת שיחות כאלו, זה דבר מה זה מעצבן :/ חחח למרות שגם לי אין כח לפעמים לאנשים במסן ואני עושה את אותו הדבר.. אז מי אני שאדבר?
ויש גם מישהו ממש חמוד בכיתה שלי *-* כפערליו D: הוא ממש מתוק והוא גם באותה כיתה איתי! אז זה כבר יתרון של קרבה.. שונאת קשרים מרחוק.. נכון שזה כיף להתגעגע לבן אדם אחרי שהרבה זמן לא ראית אותו=] ואז יש הרבה נשיקות וחיבוקים אבל עדיין >< זה קשה.. לי אישית יש בעיה עם הדבר הזה של שמירת קשרים מרחוק.. אז אני מורידה את הכובע למי שעושה את זה! באמת כל הכבוד.. כי זה ממש קשה.. כמובן שהוא לא צריך להיות איתך באותה כיתה כאילו לא צריך להגזים, לא להיות איתו כל היום כי זה גם מחניק כזה וכל אחד צריך את הספייס שלו [אני אישית זקוקה למרחב שלי] אבל בכל זאת לא כ"כ רחוק.. בגלל זה אני מורידה את הכובע לפני החברה שלי גם... זה ממש קשה, אני אמות מגעגועים לבן אדם הזה אם הוא יהיה רחוק ממני.. וזה קשה לה, שלא תחשבו שזה לא קל אבל הם נפגשים הרבה..
טוב, נמאס לי לחפור על זה ><
שתהיה לכם שנה מדהימה, מלאת אהבות, ריגושים והמון המון שמחה! :)
( למי אני כותבת? אף אחד גם ככה לא קורא, או שלפחות לא מגיב..טוב אז אני כותבת לעצמי.. גם נחמד, לא? )
תגיבו!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
