תישארו יפים ותצחקו... וחלולים.

לפעמים אפשר לשמוע את נקישות הלב,

מרוב ששקט פה...

זה מרגיש כאילו הוא מנסה לקבל נוכחות,

להזכיר שגם הוא רוצה להתמלא

יש פינה ריקה כל כך גדולה בתוכו

שלפעמים רק הפנטזיות מצליחות למלא אותה

ואז מרגישים שנכנסנו לאיזו אידילייה מסויימת כזאת,

שהלב שלוו, כמו טבע שמושקה בגשם ופתאום מתעורר לחיים

הכל בעיקר ירוק, ועוד מגוון צבעים מרשימים

והפרפרים מתעופפים

בדיוק כמו הלב שלי כשאני חולמת בהקיץ,

פתאום זה מרגיש כאילו גל של פרפרים עוטף אותו

הכנפיים שלהם מתחככות זה בזו מהצפיפות

הלב מחייך וממש אפשר לחוש בזה...

לפעמים לא בא לי להתעורר בבוקר,

כי החלום כל כך מרתק ...

הוא ממלא אותי מחדש באנרגיות ובתקוות,

זה גורם לי להרגיש שהרבה יותר כייף לחיות בחלום או בפנטזיה.

ואולי העייפות המתמדת והחשקים לישון נובעים מפערים שנצברו עם החודשים עד שנים נטולי הרגש

והמשמעות האלה...

מחכה ליום בו החלום והמציאות דרכם יתחברו באופן טבעי

כל מערכות הגוף יתחדשו,

הלב יוזן מחדש והכל יפרח, בדיוק כמו בטבע .