פעם בכמה חודשים זה קורה. אני משערת שזה קיים אצל רובנו

ואצל כל אחד מפעיל את זה משהו אחר.

אצלי זה מתרחש כשיוצא שיר חדש שלוחץ לי על הכפתורים האלה,

שאני כל כך מתאמצת להתכחש לקיומם.

הפעם זה השיר החדש של גלי עטרי "מה שאת אוהבת".

לא יצירת מופת ולא שום דבר מיוחד, סתם שיר כייפי.

כאן טמונה הסכנה: כביכול שיר של סבבה -  לקראת סוף הקיץ,

מריחים את הסתיו באוויר.

הרחובות הומים חבר'ה מאוהבים וניצוצות ניתזים בשמיים.

זה מזכיר לי את הילדות,כשהילד שאהבתי עבר בדרכו חזרה מאימון כדורגל,

הסתכל עלי והתלחש עם החברים שלו. הפרפרים הקטנים האלה בבטן רק מהחיוך שלו, ההתרגשות...

באמת ראיתי ניצוצות באוויר...

החיים הם לא וידאו קליפ. באמת, מי רוצה להראות כמו בריטני ספירס בטירה עמוסת חתיכים נוטפי מים או כמו פינק במסיבה? כמעט אף אחד.

זה נחמד להסתכל אבל רובנו חיים את החיים שלנו, במציאות שלנו.

עושים את המקסימום כדי לשרוד וליהנות כמה שיותר.

השיטה שלי היא לצחוק על עצמי כמה שאפשר, לא לקחת את עצמי, או אף אחד אחר, יותר מדי ברצינות. לא לשפוט את החיים שלי על סמך החיים והבחירות של אחרים,

בקיצור כמו שאומרים המומחים: "להסתכל על חצי הכוס המלאה".

ואז מגיע שיר כזה, שמחלחל בלי שאני שמה לב. כל פעם שהוא מושמע ברדיו אני מגבירה לפול-ווליום וחושבת שהשיר הזה עושה לי כל כך "כיף". לפני שאני מבינה מה קורה, אני מדוכאת עד עמקי נשמתי. הרי אף אחד כבר לא עושה כאן רק מה שטוב לו

(כמילות השיר: "תעשי רק מה שאת אוהבת

                      רק מה שאת חושבת
                      שיהיה לך טוב..." )

זה כמעט בלתי אפשרי והניצוצות היחידים שרואים זה משאריות של אוטובוס שהתפוצץ וזה רק "המסביב". העצבות האמיתית שלי נובעת מההתבגרות הזו.

מהעובדה שאני לא קונה את "זה" יותר אבל מתגעגעת לשם עד כאב.

לשם, כשמגיעים למערכת יחסים רומנטית או אפילו ידידותית מתוך בגרות

וניסיון, כשמסתכלים על העולם במבט מפוכח, קל יותר לקבל ולהבין את הדברים. אפשר אפילו למצוא את היופי שבדבר, בייחוד כשהכאב פחות כואב ואין לו יותר עוצמות של אגרוף בבטן. אבל גם אין יותר עוצמות של קסם.

העיניים שלי לא יהיו יותר תמימות. אני כבר לא אסתכל למישהו בעיניים ואחשוב שהעולם שם וששניהם מושלמים. לא אתחיל שום עבודה באמונה שהכל הולך לזרום ושהיחסים עם כולם, כולל הממונים, יהיו נטולי מניפולציות ופרוטקציות.

לא אחשוב יותר שהכל יסתדר מעצמו מבלי שאצטרך לקחת אחריות ולעשות משהו בנידון ושגם אז הדברים יעבדו בדיוק כמו שתכננתי.

אני לא אצא יותר לבושה ומאופרת לאיזו מסיבה ואאמין שהלילה הזה כל החיים שלי ישתנו. טינקרבל כבר לא תפזר לי אבק כוכבים, מקסימום היא תראיין איזה מישו מפורסם אצל גיא פינס.

אני לא ארקוד יותר בחוץ כשיורד מבול ולא ארגיש לעולם כמו בוידאו קליפ של "סנטנה".

ככה זה, קוראים לזה להתבגר. אפשר להגיד שהתקשורת אשמה, משרדי הפרסום ויועצי התדמית שמוכרים לנו את חבילת האשליות הזו מפה ועד להודעה חדשה אבל העובדה היא שבלי קשר לכל אלה, הילדות לא תחזור יותר. לא יהיו יותר ניצוצות באוויר, והיום לחמש דקות, עצוב לי.

עברו חמש דקות ועוד חמש דקות ועוד ועוד ואני שמה לב שכבר

כמה ימים אני כפופה ומקופלת, לא מסוגלת לזוז מהבית.

אני כועסת על עצמי, כי הדיכאונות שלי אסור להם להמשך יותר מכמה רגעים

והנה אני מתנהגת כאילו חטפתי אגרוף בבטן.

פתאום אני מבינה שזה לא סתם, באמת חטפתי אגרוף, בעוצמה אדירה.

פשוט לא זיהיתי אותו, כמו שלא זיהיתי את הקסם והניצוצות שהיו באוויר

בתקופה שקדמה להגעתו.

כל זה כי אף אחד מהם לא היה ב"רשימת המכולת" שהגדרתי כילדה

של דברים שאמורים להיות "הדבר הזה".

אני מתגעגעת למשהו שגרם לי לראות ניצוצות, פשוט לא זיהיתי את המשהו הזה, כי הוא לא ממש מוגדר ואולי כמו באגדה הידועה, היה רסיס של קרח/ ילדותיות שעיוור אותי ועכשיו כשאני בוכה מכאב הוא נמס ופתאום אני יכולה לראות את מה שהיה לי וכל כך חסר לי.

היתרון הוא שכעת, דרך ההתבגרות הזו? אני יכולה סוף סוף להבין וגם יש לי את הכלים להחזיר לעצמי את "הדבר הזה".

אך חשוב מהכל, אני מבינה עכשיו שיש עוד המון דברים שאני לא מכירה עדיין, שלא קיימים כרגע בתודעה שלי, אבל הם שם והם יעניקו לי עוד המון רגעים של עוצמה, כאב וקסם. הכפתורים שלי לא מקולקים, גלי עטרי לחצה עליהם והם עובדים מצוין. אין יותר טעם להתכחש להם, כנראה שפשוט השתניתי והתבגרתי והצרכים שלי היום שונים, אני יותר פתוחה לחויות חדשות, גם אם אני לא מודעת לקיומן וכנראה שטוב לי "להיות גדולה".

קחי מה שתרצי, מי יסרב לך
קחי את העולם כולו
מי יוכל לומר לך לא
אם רק תחייכי, מי לא יתאהב בך
מי שאת רוצה יבוא
אל תלכי עם מי שלא

תעשי רק מה שאת אוהבת
רק מה שאת חושבת
שיהיה לך טוב

יש לך זמן לגדול, כמה יפה את
קחי את העולם כמו פרי
קחי כל מה שאפשר
אין אחת כמוך, את כבר יודעת
שתוכלי תמיד לבחור
כל מה שתרצי לזכור

תעשי רק מה שאת אוהבת
רק מה שאת חושבת
שיהיה לך טוב

יום אחד יבוא מי שחיכית לו
מי שאת רוצה שיבוא
עם מה שאת אוהבת בו...