ציפור הנפש/מיכל סנונית

עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש.
איש עוד לא ראה אותה,
אבל כולם יודעים שהיא קיימת.
ולא סתם יודעים שהיא קיימת,
יודעים גם מה יש בתוכה.
בתוך הנפש,
במרכזה,
עומדת לה על רגל אחת
ציפור, ששמה ציפור הנפש.
והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים:
כשמישהו פוגע בנו, מתרוצצת לה צפור הנפש בגופנו
אנה ואנה לכל כיוון,
סובלת כאבים קשים.
כשמישהו אוהב אותנו,
מקפצת לה ציפור הנפש
בדלוגים קטנים ועליזים,
קדימה ואחורה,
הלוך ושוב.
כשמישהו קורא בשמנו,
מקשיבה ציפור הנפש היטב לקולו,
על מנת לזהות איזו מין קריאה היא זו.
כשמישהו כועס עלינו,
מתכנסת לה ציפור הנפש בתוך עצמה,
והיא שקטה ועצובה.
וכשמישהו מחבק אותנו,ציפור הנפש,
השוכנת עמק עמק בתוך גופנו,
גדלה וגדלה,
עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו.
עד כדי כך טוב לה בחיבוק.
בתוך הגוף, עמוק עמוק, שוכנת לה הנפש,
איש עוד לא ראה אותה,
אבל כלם יודעים שהיא קיימת.
ועוד אף פעם,
אף פעם לא נולד אדם
שלא היתה לו נפש.
כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים
ואינה עוזבת אותנו-
אף לא פעם אחת-
כל עוד אנו חיים.
בדומה לאויר,אותו נושם האדם
מרגע הולדתו
ועד לרגע מותו.
ודאי גם תרצו לדעת ממה עשויה ציפור הנפש.
אה, זה דוקא פשוט מאד:
היא עשויה מגירות מגירות.
מגירות אלה אי אפשר לפתוח סתם כך,
כי כל מגירה נעולה במפתח המתאים רק לה!
וצפור הנפש,
היא היחידה היכולה לפתוח את מגירותיה.
כיצד?
גם זה פשוט מאד:
ברגלה השניה.
ציפור הנפש עומדת על רגל אחת,
וברגל השניה-המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה
-היא מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח.
מושכת בידית, וכל מה שנמצא בתוכה
יוצא לחפשי אל תוך הגוף.
ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים שאין לו מגרה,
יש המון מגרות לציפור הנפש.
יש מגירה לשמחה ויש מגרה לעצב.
יש מגירה לקנאה ומגרה לתקוה.
יש מגירה לאכזבה ומגרה לייאוש.
וש מגירה לסבלנות ויש מגרה לעצבנות.
גם מגירה לשנאה יש ומגירה לכעס ומגרה לפינוק.
מגירה לעצלנות ומגרה לריקנות.
ומגירה לסודות הכי כמוסים,
זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים.
ויש עוד מגירות.
אתם יכולים להוסיף בעצמכם כל מה שאתם רוצים.
לפעמים יכול האדם לבחור לעצמו ולסמן לציפור אילו מפתחות לסובב
ואילו מגירות לפתוח.
ולפעמים זוהי הציפור שמחליטה בשבילו.
למשל: הוא רוצה לשתוק ומורה לציפור לפתוח את מגירת השתיקה,
אבל היא, על דעת עצמה,
פותחת לו את מגירת הדיבור,
והוא מדבר ומדבר מבלי לרצות.
או, הוא מבקש להאזין בסבלנות-
ואילו היא, פותחת לו את מגירת העצבנות.
וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון כלל.
וקורה שהוא מקלקל דוקא כשהוא רוצה לעזור.
כי צפור הנפש היא לא תמיד צפור ממושמעת
ועושה לו לפעמים צרות...
כאן אפשר כבר להבין, שכל אדם שונה מחברו בגלל
ציפור הנפש אשר בתוכו.
ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת השמחה,
השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו
והאדם שלה שמח.
ואילו ציפור שפותחת לו את מגירת הכעס,
הכעס נשפך ממנה ומשתלט
עליו כליל.
ועד שהציפור אינה
סוגרת את המגירה בחזרה, אין הוא
מפסיק לכעוס.
ציפור שרע לה פותחת מגירות לא נעימות.
ציפור שטוב לה בוחרת במגירות שעושות טוב.
ומה שהכי חשוב-זה להאזין היטב לציפור.
כי קורה שציפור הנפש קוראת לנו, ואנו לא שומעים.
חבל. היא רוצה לספר לנו על עצמנו.
היא רוצה לספר לנו על הרגשות שנעולות במגירות שבתוכה.
יש מי ששומע אותה לעתים קרובות.
יש מי ששומע אותה לעתים רחוקות.
ויש מי ששומע אותה

רק פעם אחת בחיים.

לכן כדאי,
אולי מאוחר בלילה, כששקט סביב,
להקשיב לצפור הנפש שבתוכנו,
עמוק עמוק בתוך הגוף.



כל כל אהבתי את הסיפור הזה שהייתי ילדה קטנה ואני כל כך מתחברת אליו גם עכשיו...
שיהיה לכלום סופשבוע מדהים עמוס בחוויות
אוהבת המון - אני