אני חושבת שמעולם לא עשיתי חשבון נפש.
אני חושבת שגם אם עשיתי חשבון נפש, אני לא אדע שעשיתי חשבון נפש.
אני גם חושבת שאני לא יודעת איך עושים אחד כזה..
מה צריך בשביל לעשות חשבון נפש?
מחשבון? דפים משובצים? מחוגה? מד-זוית? משהו מהדברים הללו?
אני מקווה שלא, כי מתמטיקה לא הייתה התחום שלי.
אני חושבת שהיא לא הייתה התחום שלי, אולי היא הייתה, אבל לא גיליתי את המתמטיקאית שבי.

אז איך אתם עושים חשבון נפש?
מענים את עצמכם? מתפללים? צמים? כותבים אותו? חושבים עליו?
ומה מקבלים בסופו של דבר?
יש סיכומים? החלטות? מסקנות? תוכניות?
כשאני עומדת לפני דבר חשוב, אנשים אומרים לי, "תעשי חשבון נפש עם עצמך" ואני רוצה, באמת שאני רוצה,

אבל אני לא יודעת איך עושים אותו,
כלומר אני חושבת שאני לא יודעת איך עושים אותו, כלומר אולי אני יודעת, אבל אני לא יודעת, שאני יודעת.
ואיך אתם למדתם לעשות אותו?
מההורים?
רכשתם את זה בדם, יזע ודמעות?
או שזו תכונה מולדת?
או שמא נרכשת?
ואם היא נרכשת, היכן רוכשים אותה?
(ברשתות השיווק הקרובות לביתך [עונה לעצמי בציניות כמובן]).
ואחרי שעשיתם אותו, את חשבון הנפש, מה אתם מרגישים? טהורים? נקיים? זכים? צחים?
זו הרגשה טובה? של התחלה? של משהו חדש? יש לזה ריח חדש? כזה ריח כמו של אחרי הגשם?
ואיך אתם בעצם יודעים שעשיתם חשבון נפש?
ולמה פתאום לי בא בעצמי לעשות חשבון נפש?
זו מילה כזאת כבדה, כזאת גדולה, כזאת מפוצצת, או שרק לי נותנים את ההרגשה הזאת?
נראה לי שבשביל לעשות את "זה", צריך להכיר את עצמך ממש טוב ואני חושבת, שאני לא מכירה את עצמי מספיק טוב,
כלומר לפעמים אני היחידה שמבינה את עצמי, אבל לעיתים נראה לי שאני לא יודעת מי אני.
ולעיתים נראה לי, שאני סתם מבולבלת.
ומה אתם עושים? איך אתם עושים את "זה"?
בקול רם? בשקט? בחושך? באור? בלילה? ביום? בים? באוויר? ביבשה?

בישיבה? בעמידה? בשכיבה? במחשבה? בתשומת לב? בכתיבה? בע"פ? בציור?

אפשר לעשות חשבון נפש בציור? או שאולי אתם בכלל ממחיזים אותו...בהצגה, בקטע מחול, בטקס בית סיפרי.

אוף, אני מבולבלת...
רק, איך אתם עושים את "זה"?

אולי אלמד משהו חדש.

(אני לא אהיה פה שבועיים כי את השבת הבאה אני סוגרת בבסיס,

עוברים עליי המון המון המון דברים חדשים

עם חלקם אני לא יודעת להתמודד.. אבל אני לפחות מנסה

מתגעגעת לכתוב את כל החוויות שלי,

לא מסוגלת להביע כרגע את כל מה שאני מרגישה באמת.. מצטערת)