כשהתלבטתי בין הנוכחי לשאר הגברים בעולם היה לי ברור שעשיתי את הבחירה הנכונה
ושכחתי מכל המריבות שהיו לנו בעבר, מכל חילוקי הדיעות שנבעו מהשוני באופי שלנו
אבל מצד שני הרי אומרים שהפכים משלימים אחד את השני בצורה הטובה ביותר..
והחצי השני שלי נפגש עכשיו עם האקסית שלו.. הם נשארו ידידים
ואני בינתיים מנסה בדממה לאסוף את שברי המחשבות שנודדות לכל עבר מעלות כל תסריט אפשרי ושוללות מיד כדי לא להשתגע
כל היום הייתי כמו זומבי עם מתג הפעלה.. הראש נדד הרחק מכאן
גיליתי שאם בורחים מספיק אפשר לאבד את היכולת להישאר..
דמעות מרטיבות לי את הלחיים ואני אוחזת בפניי עם הידיים, מנסה לאסוף את הדמעות אך הן רק מפלסות נתיבים חדשים..
אני כל כך עייפה שבא לי לישון שבוע שלם ולהיעלם, לא להחליט כלום ופשוט לנתק את המוח שלי מהפלאג..
אני לוקחת 2 אופטלגין למרות שיותר בא לי את כל הקופסא ומגלה שלפעמים שקט מכאיב באוזניים יותר מכל מופע רוק
מרגישה כמו בובת רותי סמרטוטי חבוטה שיושבת ומחכה שיתקשר
קשה לי.. קשה עד בלתי אפשרי
ולכן הפתרון היחידי שנראה לי מתאים זה אולטימטום.. סביר להניח שאני לא אוכל להמשיך להיות ככה בכל פעם שהם יחליטו להיפגש
זה קצת מלאכותי אבל אסרטיבי- אני לוקחת דף, מחלקת לשניים
בחלק הראשון כותבת בעד ובחלק השני נגד.. עכשיו עושה מזה טבלה
עמודה ראשונה מלאה ומפורטת בסיבות מוצדקות ומנומקות למה אני צריכה לשים גבולות ולהבהיר את עמדתי בנושא הקשר עם ההיא מהעבר
לאט לאט מבינה שזה אידיוטי מקמטת ואח"כ מיישרת
קורעת לחתיכות קטנות וזורקת לפח..
כרוניקה ידועה מראש, מעלה אבק מחוסר שימוש - לזרוק הכל ולהרים ידיים כשקצת קשה
רוצה חיבוק, סתם חיבוק כדי להתפנק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
