ישנן שתי פעמים במהלך היום שיש לי זמן לחשוב לעצמי, לחשוב באמת.
פעם אחת באמבטיה, פעם שנייה במיטה לפני שאני נרדמת.

אני יושבת לי באמבטיה, או לחילופין- שוכבת במיטה מתחת לשמיכה החמה, ומנתחת בראש את כל מה שעבר עליי באותו היום.
בדרך כלל אני גם ממציאה לעצמי כל  מיני סצנות של "מה היה קורה אם..." או של "מה הייתי עושה אם לא הייתי מפחדת" (כמו ב"מי הזיז את הגבינה שלי". :/)  ומגלה כמה החיים שלי היו יותר יפים אם רק היה לי קצת יותר אומץ וקצת פחות בושה.
אני יוצרת לי שיחות שלמות עם אנשים שאני מכירה, בהן אני אומרת להם כל מה שאני חושבת עליהם.
אני חושבת מה אני אוהבת בעצמי, מה אני לא אוהבת בעצמי, מה אני רוצה, מה דעתי על אנשים אחרים,
מריצה בראש דברים שקרו לפני הרבה זמן אבל עדיין מטרידים אותי.
ואז יוצאת מהאמבטיה, או פשוט נרדמת וקמה בוקר אחרי זה לעוד יום רגיל.

היום הצטלמנו לתמונת מחזור, מרגישים כבר את הסוף באוויר.. עוד מעט כבר לא ניהיה שם ומה שיזכיר ויהיה עדות לעובדה שפעם הייתי תלמידה בתיכון זו תמונה על הקיר, רקע תכלת וחולצה לבנה..

היום איכשהו, במקרה, נתקלתי בבלוג ואחרי מבט אחד גיליתי שאני מכירה את הבחורה שמאחוריו..
רק כדי להיות בטוחה קראתי את התיאורים ברשימות בצד,
לא העזתי להסתכל שמאלה לפוסטים.. הרגשתי מוזר, כאילו אני מחטטת לה ביומן האישי
ממש לא רציתי שזה יקרה, בטח לא מיוזמתי.. אם היא הייתה מחלטיה לספר לי ולהראות לי זה היה משו אחר..
מרגישה מוזר, לא יודעת מה לעשות עם זה
צריכה להסתכל לה מחר בעיניים, פוחדת לגלות לה..

יש לי מבחן כ-ז-ה מעצבן ביום רביעי בתנ"ך (אם לא תיהיה שביתה) ובקושי התחלתי ללמוד..
יש לי טונה שיעורים ואין לי כוחות להתחיל..

נפרדת בלית ברירה
עד לפעם הבאה..

אני