6:05 מתהפכת במיטה, לא מאמינה שהתעוררתי עוד לפני שהשמש יצאה לה..

6:11 מחליטה באופן סופי לבעוט את עצמי מהמיטה

6:40 אחרי התארגנות מהירה ביותר, שבע בדיקות ליתר ביטחון שהזימון והתעודת זהות אכן בתיק ולא הוצאו משם בלילה ע"י גורם עויין כלשהו אני סופסוף מוכנה, יורדת לקנות שוקו וחבילת מסטיק להמשך היום ובינתיים מחכה בתוך המעיל לאוטובוס

6:47 האוטובוס סופסוף הגיע ואני משלמת, עולה, ותופסת מקום בשורה האחרונה, אולי אני אצליח לישון קצת בלי הפרעות בדרך

7:55 הגעתי (אחרי שפיספסתי תחנה, אבל לא נורא קצת הליכה על הבוקר לא מזיקה לאיש)

לפני שלט גדול "ברוכים הבאים ללשכת הגיוס- תל השומר"

8:05 מחכה בסבלנות בדלפק כדי שיכינו לי איזה כרטיס פלסטיק עם הפרטים שלי כדי להעביר בתחנות השונות במשך היום ושומעת את הפקיד מסביר לי שאסור לצאת מלשכת הגיוס לפני שהחזרתי את הפלסטיק הלבן (ואני חושבת לעצמי בלב "למה לעזאזל שאני ארצה לקחת אותי איתי??")

8:20 תחנה ראשונה- אימות נתונים

מולי יושבת חיילת שיורה שאלות בקצב של מאה מילים לדקה, היא שואלת ואני עונה, היא מתקתקת במחשב ואני מרגישה כמו בחקירת שב"כ, בשאלות הכלליות על הלימודים המשפחה וכו' אני משתפת פעולה בלי בעיות אבל כשהיא שואלת אותי אם יש לי נטיות למצבי רוח קיצוניים, דכאונות וכאלה אני קצת מסתלבטת עליה ואומרת לה "כן, אני בוכה כל יום, מה לעשות אני טיפוס רגשן, אפילו הייתה לי תקופת דיכאון רצינית בסוף כיתה י'.." היא זורמת איתי ברצינות ושואלת אם זה התבטא בצורה כלשהי כמו הרעבה עצמית, נסיון לפגוע בי וכל מיני שאלות בנושא רק בוואריציות שונות עד שהתעצבנתי ואמרתי לה שאף פעם לא ניסיתי להתאבד, שתרד ממני כבר. היא שאלה אם כשאני מציבה לעצמי מטרות אני בדרך כלל עומדת בהן ואמרתי לה שאני עושה כמיטב יכולתי משום מה היא הסיקה מזה שאני פרפקציוניסטית וככה רשמה במחשב (am i?)

 אחר כך היא הקריאה לי משפטים בעברית יענתו גבוהה ואמרה לי לכתוב אותם על דף ואני הרגשתי כמו בכיתה א שעושים הכתבה, ו היא גם נתנה לי לקרוא משפטים והסברתי לה אותם כמו שיעור הבנת הנקרא לילדים מתקשים ובסוף שהרגשתי שהיא כבר יודעת עליי יותר פרטים משאי פעם אוכל לספר למישהו בחצי שעה היא נתנה לי לחתום על טופס שמחייב אותי בעצם לצה"ל.. אסור לי לשהות בחו"ל יותר משלושלה חודשים (חבל, דווקא תכננתי לברוח לאוסטרליה לאיזה חצי שנה), ועוד כל מיני שמירת אמונים לצה"ל.. חתמתי, זהו, עכשיו אני מלשבי"ת רשמית (למרות שאני קטינה)

9:00 עולה לקומה השנייה לתחנה הירוקה, הסברים כלליים על המבחן הפסיכוטכני מול המחשב, צריך לנתק את הסוללה מהפלאפון משום מה

9:15 מתמקמת בכיסא למשך השעתיים הבאות, המבחן מתחיל

שאלות בהבנת הנקרא, חשיבה כמותית, חשיבה אנלוגית צורתית, ועוד כל מיני סוגי חשיבות שאני לא זוכרת.. בסוף שאלון עמדות לגבי מידת הרצון שלי לשרת ועוד כל מיני העדפות וציפיות מהשירות.. הקשתי enter מליון פעם לפחות

11:05 עוברת לתחנה הסגולה של הבדיקות הרפואיות ומרוקנת את השלפוחית שלי לתוך כוס (בעעעע)

11:10 מחכה לתוצאות (מה כבר יש לבדוק לי בפיפי?)

11:20 מתפשטת מול הרופאה, עונה על מליון שאלות לגבי מצבי הבריאותי כדי למלות את התיק הרפואי (הסודי) שלי

11:50 עולה לאוטובוס חזרה הביתה, מרגישה קצת חשופה מכל השאלות וההתפשטות באמצע היום מאחורי וילון כחול..

13:20 מחליטה לשנות כיוון ולרדת אצל הרומיאו הפרטי שלי, שלקח יום חופש מהצבא ומבלה איתו אחר צהריים מהנה במיוחד

זהו, שיהיה לכולם סופשבוע נפלא

ואגב, יצא דנונה בטעמים חדשים- ריבת חלב ואייריש קרים (מ-ד-א-ים!)

אני התמכרתי (למרות שיש בזה 4.5% שומן)

הספירה לאחור החלה- עוד 50 ימים נגמר לי המלווה..

אוהבת המון, אני (שמרגישה כבר פחות אזרחית חופשייה ברשות עצמה)