לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


לא, זה לא הבלוג שישנה את חייכם אבל אולי משהו מהדברים ייגע בכם ויגרום לכם להסתכל קצת אחרת על עצמכם ועל אחרים... שווה לנסות לא?

כינוי: 

בת: 38

ICQ: 171441467  

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2004

עד שתעזוב


 

הלוואי יהיה בי כוח עוד מעט
לא להישבר כאן למולך
הלוואי יהיה בי כוח
לא ליפול על ברכי
מכובד אהבה

 

הלוואי יהיו עיוורות עיני כל זמן שתישאר
שלא אראה את פניך
שלא אושיט ידי ליותר
עוד מעט
עוד מעט

 

אפצע את ידי עד ישותקו
לא יתקרבו אל גופך
המוכר
האהוב
שאפי לא ישאף את הריח
אלהים, את הריח,
שלא ארד על ברכי
שתישאר.

 

הלוואי יהיה בי כוח עוד מעט
לא להישבר כאן למולך
הלוואי אהיה חזקה עד שתעזוב
זו תהיה נקמתי היחידה...

 

עד מתי ימשיך לכאוב לי?
כנראה עד שייגמרו הטיפות המלוחות שאני כל כך מנסה להסתיר וזה לא ממש מצליח לי.
מעניין למה אנשים אומרים שעושה להם טוב לבכות.
אולי כי הטיפות המלוחות מגיעות לשפתיים וזה טעים להם (אני דווקא אוהבת מתוק).
אולי כי זה מחזיר אותם בשניה אחת לילדות, לתינוקוּת, שבה כשרע אז בוכים ויש מישהו שיודע ומבין ומסלק מייד את כל הרע (עוד לא מצאתי אותו).
קצת קשה לי להגדיר בדיוק מה אני מרגישה.
כבד לי נורא וחנוק, אין לי חשק.
אין לי גם חשק להסביר למה אין לי חשק.

 



אפשר להחיות פרח נובל?

 

נכתב על ידי , 2/2/2004 15:50  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



24,843
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לtinkerbel אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על tinkerbel ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)