כל כך כואב לי עכשיו..
רוצה להרים את הטלפון עכשיו ולצעוק את שמך..
לשאול אותך איך אתה מוותר בקלות..
להתחנן שתחזור..
המוזיקה מהדהרדת באוזני ואני תוהה איפה איבדתי את עצמי לדעת..

מכירים את ההרגשה הזאת, כאילו כל העולם מסתובב, כולם ממשיכים הלאה - ורק אתם עומדים במקום
ואני מנסה.. באמת שאני מנסה, אבל כל פעם משהו אחר תוקע אותי בחזרה במקום..

הפעם זו הייתה ההודעה שהוא שלח לי
ככה סתם, פתאום
והיא עירערה אותי לגמרי
שוב
הוא כל פעם מחדש עושה את זה
עוד לא הייתי מוכנה
עוד לא עבר מספיק זמן
נאלמתי דום אל מול המסך
קפאתי והלב דפק בחוזקה
הייתי כך כך חשופה ופגיעה באותו רגע
כנראה שעוד לא התגברתי עליו כמו שחשבתי..
אני עוד לא מוכנה להכניס אותו לחיים שלי שוב

"אם זה לא שם לא צריך להתמודד עם זה.."

כל כך הרבה ציפיות..
כל כך הרבה אני..
לא מתמודדת עם כלום..
דוחפת דברים הצידה..
מפחדת להיפתח, גם בפני עצמי..
יש קרע בתדרים..
אין עוצמה..
אולי אין מספיק סאונד..
אין חיבור, אין קצב

הברות, אותיות, טעמים ותחושות..
הכל מתערבב..

הודפת מעליי את נטל ההתמודדות-
זה יכול להמתין..

בינתיים מה בסך הכל אני רוצה?
רוצה להיות מאושרת ורגועה
רוצה להיות מרוצה מעצמי
מסופקת...