שקועה במין קיפאון מחשבתי מפחיד..
מנסה לנער אותו, להלהיב את עצמי בכוח וכלום, לא מליחה להתרגש. .
בתקופה הזו אני מחכה. מחכה למשהו שיקרה, טוב או רע, מקווה שטוב, שינער אותי שיזיז אותי.
שמשהו יקרה בחיים שלי וכלום. יום בא ויום הולך והכל אותו הדבר, לא טוב לא רע פשוט כלום.
זו לא תקופה טובה עבורי, ממורמרת על כל העולם, מעלה זכרונות מהעבר, מריצה סרטים על העתיד ומשהו גועש בתוכי, רוצה להתפוצץ, יודעת שהוא יתפוצץ בקרוב, ללא כל פרופרוציה, בטח על האנשים הלא נכונים ובטח שבטח בגלל הסיבות הכי לא נכונות, ולא מצליחה לעצור את הסחרור.
רע לי, הדשא של כולם ירוק יותר משלי ואני ממשיכה לשקוע באפטיות.
אפטיות שלא גורמת לשום טוב, היא גורמת ליותר ויותר מרמור ואת המעגל הזה קשה לי לשבור.
משהו עדיין חסר לי, בתוכי. נקודה חמקמקה שקשה לי להגדיר אותה.
לפעמים מתגנבת לה המחשבה שחסרונו של גבר בחיי זו הבעיה, זה מה שיהפוך את חיי למושלמים כרגע.
אבל כל עוד אני לא שלמה עם עצמי איך אני מצפה להיות שלמה עם מישהו אחר?
אני יודעת שאני צריכה למצוא את התשובה לבד,
אבל מישהו יכול אולי לכוון אותי לפתרון כי מרוב מחשבות אני לא מוצאת את הדרך..

אני כמעט שלמה עם עצמי.
נותרה רק עוד חתיכה אחת להרכיב בפאזל.. אבל הגעגועים סוחפים אותי בחזרה אחורה. 
שעת דימדומים אצלי בלב.  משום מה לא מצליחה לחצות את קו הסיום. אני מגיעה אליו, והולכת אחרונית.
הרוח דוחפת אותי קדימה, ואני נרתעת. אני לא רוצה להמשיך, רוצה להישאר במקום.
האהבה שהייתה לי איתו היא המעגל האחרון שלי שאותו אני צריכה לשבור.
הייתה זו אהבה משמיים, אבל במציאות אינה אפשרית.
לילות שלמים שלא ישנו שנינו, ורק דיברנו אחד עם השני עד השעות הקטנות של הלילה.
למרות חוסר השינה היה לי הכוח לקום בבוקר, פתחתי את היום עם חיוך והייתה בי אנרגיה שיכולה להאיר את העולם כולו.
כשנפרדנו השמיים בכו איתי ובינתיים הזמן צוחק עליי ..
לא מתקדמת לאף מקום. מתגלגלת. חוזרת כל הזמן לאותה נקודה.
שוב אני עומדת בקצה.
עבר כבר חודש שאני חוזרת על אותו מעגל..
אני רוצה לשים לזה סוף ולהמשיך הלאה.
אין לי את התשובות למה מבין כולם התאהבתי עד מעל הראש דווקא בו..
אין לי את התשובות למה היה חייב להיות לזה סוף.
אני לא רוצה להאמין שזהו סוף המסלול וכל מה שנותר לי הוא לחצות את קו הסיום..

יש לי כל כך הרבה אהבה לתת, רוצה לשבור את המעגל הזה ולתת, ולקבל גם לעצמי..
עוד צעד אחד ואני מתחילה כמו גדולה במסע..
יש אור בקצה המנהרה רק שקצת קשה לראות אותו עכשיו..

יהיה טוב, חייב להיות..