אני חושבת שלאור מה שחוויתי ביומיים האחרונים אני יכולה להגדיר מחדש את המושג אכזבה..
אני לא חושבת שאי פעם כל כך הרבה אנשים איכזבו אותי אחד אחרי השני בכל כך מעט זמן
סטירת לחי אחת אחרי השנייה ואני כמובן, למרות כל העקרונות, בסופו של דבר תמיד מגישה להם גם את הלחי השנייה... קורה שאנשים מבטיחים ולא מקיימים, קורה שצצים דברים לא מתוכננים, קורה שמבטלים משהו בדקה התשעים אבל למרות זאת, זה לא מפחית ולו במעט את האכזבה..
והכי גרוע הוא שגם אני מאכזבת את עצמי, כל פעם מחדש, אני בונה הרים וגבעות על מילים של אנשים שאומרים משהו אחד ועושים בדיוק ההפך, או יותר גרוע, לא עושים בכלל..
ואני לא לומדת לקח אף פעם, אפילו כשתחושת הבטן אומרת לי שהסיכוי שבאמת יקרה מה שתכננתי הוא קלוש אני בוחרת להאמין להבטחות, נאיבית..
ואני יודעת שאני חלשת אופי, ואני זאת שמאפשרת לכולם לדרוך עליי, לבקש סליחה ולצפות שאני אסלח ואתנהג כאילו כלום לא קרה..
ואני יודעת שאני נותנת אמון בקלות באנשים הלא נכונים, ואחר כך גם לא יכולה לכעוס עליהם יותר מידי, גם כשהכעס הוא בצדק.. ובאותה קלות שאכזבו אותי ככה יכולים גם לפייס אותי
וכל העצבים האלו שלי והחוסר מצב רוח זה לשווא כי עוד שבוע אותם מקרים עם אותם אנשים יקרו שוב וזה ימחוק לי את החיוך מהפנים לגמרי, בדיוק כמו עכשיו, ואני אשבע לא לסמוך יותר על אף אחד שתולה בי תקוות שווא וזה יעבור לי בדיוק אחרי יום וחצי כי כזו אני..

ועכשיו כל מה שאני צריכה ומוכנה לתת הכל בשבילו
זה מישהו שיחבק אותי, ילטף לי את הראש כמו ילדה קטנה
ירחיק אותי מכל השקרים, הניצול והאכזבות שבחוץ
יגיד לי שיהיה בסדר, ואני באמת יאמין לו..

אגב, היה אמור להיות כאן פוסט אחר לגמרי..
בדיוק לפני שנה הייתי בפולין, ואין לי את הכוחות לרשום על זה
וזה כל כך לא מתאים לי, וזה כל כך השפיע עליי אבל פשוט.. אני לא מסוגלת
וגם נגמר לי המלווה היום.. לא שאני אנהג לבד ביובל הקרוב..

שיהיה לכולם פורים שמח
תנצלו את החופש..
ותחייכו במקומי, בבקשה
אוהבת המון - אני