לאחרונה אני מרגישה קצת לא בסדר..
מול כל הארץ אני עם בודדים ומעטים במערכה, אלה שלא נמצאים בשום שלב של אודישנים מכל סוג..
תהרגו אותי אבל..
לא רוצה לשיר מול כל העולם ב"כוכב נולד", לא רוצה להיות מנחה ב-yes, לא רוצה לחשוף את חיי האישיים שאין לי מול מצלמות,
לא רוצה להשתתף בטלנובלה, לא רוצה להיות בדרנית באקדמיה לצחוק של ביפ, לא רוצה שעשרה גברים יתחרו על לבי בשידור ישיר, רוצה רק לחיות בשקט.
אני... הכי קרוב שהופעתי לתהילה היה בהצגת סוף שנה בכיתה ח´,
קטפתי את פרחי התהילה כשהקופאית בסופר זיהתה אותי.
נותרנו זן נדיר, אותם אנשים שאינם רודפי פרסום, אותם אלה שרק רוצים לחיות את החיים בשקט.
אם אכן העניין הזה ימשיך ככה, הוא גם יידעך בעוד כמה שנים, שהרי אם כולם יהיו מפורסמים,
לא יישארו האנשים הפשוטים שבינינו להתנפל עליהם בצרחות ולבקש חתימה..
מי יבקש ממך תמונה חתומה ברחוב - שכנה שלך שהיא שרון איילון הבאה - אימא שלה שחושבת שהיא יכולה להצליח יותר מנינט טייב, או הבן דוד שלהם שמשתתף בתוכנית ריאליטי TV?

התחיל היום כוכב נולד 2 ונחרדתי מכמות האנשים (50,000) שניסו להתקבל..

אנשים מזייפים ועושים מעצמם צחוק בשביל להופיע שנייה וחצי בערוץ 22.. מפחיד

מאחלת לכם אחלה סופשבוע
באנונימיות, חוסר פרסום, ואפילו ביישנות - אני