עברה שנה מאז שפתחתי את הבלוג בצעדים כושלים, חששות והרבה היסוסים..
אי אפשר בלי כמה מילים לסיכום השנה שחלפה, אני אנסה לקצר..

הרבה דכאון, הרבה אושר, הרבה ב"ס, הרבה צחוק מכל הלב שמכאיב בבטן, הרבה צחוק מזויף,
הרבה לימודים, הרבה לחץ, ימים ושבועות בלי אוויר לנשימה, הרבה געגעועים,
2 סגריות נסיון, הרבה אלכוהול, מעט קלוריות, הרבה מסטיקים,
הרבה חברים, הרבה לבד, הרבה משפחה, הרבה אהבה, הרבה שנאה
הרבה פצעים-לא תמיד פיזיים, הרבה דמעות, הרבה שיחות נפש, הרבה שיחות חסרות משמעות
הרבה כתיבה, הרבה בטלה, הרבה חוזק, הרבה חולשה, הרבה אי שפיות, הרבה הגיון מופרז,
הרבה לשבת עם כולם בלי לעשות כלום, הרבה להרגיש הכי ביחד, הרבה להרגיש הכי לבד,
כמה תודות, כמה בבקשה, הרבה סליחה, הרבה שעוד לא נסלח,
הרבה חלומות חדשים, הרבה חלומות וותיקים, הרבה תקוות, הרבה הגשמות,
הרבה אכזבות, הרבה כשלונות, הרבה הצלחות, הרבה רעיונות חדשים,  הרבה וויתורים
הרבה בדידות, הרבה סרטים, הרבה ספרים, הרבה דמויות מודל, הרבה אובססיות חדשות, הרבה אינטרנט,
חופשת קיץ כיפית וממכרת, הרבה אנשים חדשים שרק פגשתי, הרבה אנשים שתמיד הכרתי וגיליתי מחדש,
הרבה אנשים שרק אהבתי, הרבה אנשים שלא סבלתי,
הרבה רגשות אשם, מעט שנאה עצמית, הרבה אהבה עצמית, הרבה אהבה מבחוץ,
הרבה גשם, הרבה חמסין, הרבה ביקורים בשוק, הרבה בגדים חדשים, כמה בגדים ישנים ועדין אהובים
הרבה חלומות על לדעת לעוף. אפס תוצאות.
אלפי ריבים, אלפי השלמות, הרבה תמונות שצולמו, הרבה ציורים שצוירו, הרבה סיפורים שנכתבו,
הרבה רעיונות שהובעו, הרבה שנשאר בפנים, הרבה שמעולם לא סופר,
הרבה לילות ללא שינה, הרבה ימים שמועברים רק בשינה.
הרבה בתי קפה, הרבה בלבול, הרבה מבוכה, הרבה מחמאות, הרבה קללות,
הרבה אי הבנה, הרבה מאוד פחד, הרבה חוסר וודאות, הרבה ציטוטים חדשים,
הרבה החלטות, הרבה מחשבות, הרבה חוסר אונים. הרבה שליטה,
הרבה אנשים שהערכתי. הרבה אנשים שהגעילו אותי
הפעמים שסתם בהיתי בשמיים השחורים. הפעמים שדלגתי בין שלוליות בגשם, הפעם שישבתי עם ממחטות קלינקס בלי לזוז
הדברים החדשים שגיליתי, הגלידות שטעמתי, הזכרונות שיצרתי,
הפעמים שצחקתי על אחרים, הפעמים שצקחו עלי, הריכולים, התוכניות,
פעמים שהסתכלתי למטה על אנשים, הפעמים שלא העזתי להביט אל אנשים, הפעמים שהבטתי למעלה אל אנשים,
הפעם שראיתי את מאדים,
העצמאות שהרגשתי,החובות שנאלצתי לקיים, הפעמים שהתחבאתי בתוך בועה,
הפעמים שרציתי את כל העולם, כששנאתי את כל העולם,
כל הפעמים שרציתי לברוח, כל הפעמים שהיתי צינית, כל הפעמים שהיתי פסימית, כל הפעמים שהיתי אופטימית,
החיוכים, המבטים, האדישות, האכפתיות,
ההוא שחשבתי שהתענין בי, המכתבים ששלחתי, המכתבים שקבלתי,
התובנות שהבנתי, הדברים שלמדתי, הפעמים שהיו הפסקות חשמל, הפעמים שהיה חשוך רק מבפנים..
הדברים שהתחלתי, הדברים שסיימתי, הדברים שלעולם לא אסיים, הפעמים שהייתי בים, הפעמים שסתם טיילתי בתל אביב,
הפעמים שטיפסתי על הרים, הפעמים שבקושי הקמתי את עצמי מהמיטה
הרבה דמיון. יותר מדי מציאות. הרבה מאמץ. הרבה שבא בטבעיות. הרבה לקחת לריאות. יותר מדי ריחוף בעננים. מעט מדי אדמה מוצקה,
הדברים ששברתי, הדברים שתקנתי. הימים שהייתי קלולס, הימים שידעתי הכל, הרבה חיבוקים וקרבה..
הרבה שאבדתי, הרבה שמצאתי, הרגעים שהכל היה ברור, הרגעים שהכל נראה אבוד..
התמימות שאבדתי. הבגרות שהרווחתי.
כמה הצגות שהיה שווה לראות, כמה בחילות, הרבה קנאות, כמה גילויים.
כמה המצאות. כמה ימים שחבל שנגמרו, כמה ימים שחבל שהתחילו
כמה לילות עם פוך ושוקו חם, כמה לילות במסיבות, כמה ריצות, כמה קפיצות, כמה זכויות. כמה חובות.כמה תהיות. כמה תנאים.
הרבה כעס. הרבה רגעים של שלווה. כמה רגעים של איחוד עם היקום
הרבה עוצמות .הרבה אנרגיות. הרבה שלא יכולתי להסביר..

שנה עמוסה, 365 ימים מלאים בארועים רגשות ומצבים
סביר להניח שלא רשמתי הכל - כי גם הזיכרון שלי מוגבל..

It was the best of times
It was the worst of times

נסעתי לפולין
היה לי עצוב ולא ידעתי למה
הרגשתי חנוקה,  רציתי לצעוק
התבגרתי,  חגגתי 17
למדתי לנהוג,  זינקתי בעלייה,  עברתי טסט
הרגשתי רע,  ממש רע,  לא נרדמתי
כלכך רציתי חיבוק, 

בכיתי,  בכיתי יותר מידי,  התאכזבתי
רציתי מישהו מושלם,  או סתם חבר קרוב
כלכך רציתי חברה טובה, רבתי עם החברה הכי טובה
פגשתי לראשונה עם צה"ל,  גיליתי חברים חדשים
הרגשתי שהאהבה נגמרת..
כמעט הייתי שלמה עם עצמי
הבטחתי לעצמי לאהוב שוב,  המשכתי לקוות
התחלתי לעבוד,   ניסיתי ליום אחד להיות קלילה
סיימתי (לא רשמית) 12 שנות לימוד

ועכשיו מילה קטנה לכל הקוראים..

תודה לכם שביקרתם..
9450 כוכבים מאירים,
9450 זוגות עיניים שקראו את הפוסטים,
9450 לבבות שפעמו מאחורי המסך..
אתם כאן.. אני לא לבד..
תודה לכם שלא השארתם אותי לבד,
תודה לכם על הזמן שקראתם את מה שהיה, שהשתתפתם איתי..
שהראתם את האיכפתיות, רק דרך לחיצה על העכבר..

באמת, תודה ענקית מכל הלב..