"אני חושב שאת צריכה פסיכולוג", במשפט הזה גמר איתי בחור שלא מזמן יצאתי איתו.

אומנם זאת היתה רק הפגישה הראשונה בינינו ועל כל שאלה עניתי בסתמיות:

"אני לא יודעת" "אני באמת לא יודעת", אבל הוא כבר פסק שאני לא שפויה והביא אותה בנאום פסיכואנליטי מפורט כולל מסקנות מבהילות לגבי אישיותי המבולגנת ודרכי ריפוי להם אני זקוקה. מכל זה הבנתי שיש לו עניין רב לאמץ אותי בתור פרוייקט גמר לתואר במדעי ההתנהגות ושהנה שוב ההוכחה לכך שאנשים מתערבים לי בחיים בלי לבקש

רשות או להתנצל מראש. ולא מדובר במכרים שפורצים את הגבול, אלא דווקא בזרים גמורים. האם מדובר בהגשמה של הישראליות הנורא "אכפתית" (כל עם ישראל חברים), או שמא ישנם הסבורים שלהם ניתנה הזכות לבקר אחרים?

 

זה לא שאני מתכוונת לגור בקרוב באי בודד, כי אז בוודאי לא יהיה לי כושר אבחנה. כמובן שכולנו זקוקים מדי פעם שיאירו את עינינו בענייני דאודורנט או חבר בלתי הולם, אבל בחייאת ראב-ראבק, תנו לנשום בשקט. זה כל מה שאני מבקשת ולו אני

מייחלת - לשמוע דיסקמן בלי ששבעים איש יחקרו אותי מה אני שומעת..

דוגמה מאלפת מהתקופה האחרונה: אני עומדת בתור בקופה של הסופר פארם

ומשלמת במזומן. וואלה יופי לקופאית, חסכתי ממנה ביורוקרטיה של אישורי צ'קים או גיהוצי כספומטים, אבל האישה שעומדת בתור לידי לא מרוצה בכלל:

"מותק, למה אין לך אשראי? זה לא טוב ככה יכולים לשדוד אותך חלילה וגם את סתם סוחבת ארנק כבד".

תודה על ההתחשבות גברתי, מה זה עניינך למה אין לי כרטיס?

הידעת שבבנק פשוט לא מאשרים לי אחד כזה? הלוואי ומישהו ישדוד את שלך ויקנה את כל מכשירי הכושר המוצעים בערוץ הקניות על חשבונו.

שלא לדבר על "המייעצים כבדרך אגב" בדברים שהם כלל וכלל לא מבינים בהם. אני בתור בקופת חולים, או.קיי, כבר מישהו לידי משחק אותה דוקטור: תלכי בוודאי יש לך עקמת! רואים לפי הכתפיים. את שוחה לפעמים? זה נורא עוזר,

לא! לא! אני דווקא בתור לגינקולוג.

יש לי דלקת בדרכי השתן וזה בטח בגלל חבר'ה כמוך שמשתינים בבריכה..

 

איך מכנים את הבעיה הזאת? "חוסר הקשבה" -  כבר ראיתי ילדים שעצרו נשים מבוגרות והורו להן לצבוע את השיער הלבן. אלה הם ילדים הבטוחים שכל אחת ואחת צריכה להיראות מינימום מירי בוהדנה אחרת אין לה מה לקום בוקר.

למבוגרים, לעומת זאת, צריך להיות קצת טאקט.

ואתם יודעים מה הפתרון שלי ושל חברתי, כשאנחנו עומדות במקום הומה וקולטות האזנה, אנחנו מיד מספרות אחת לשנייה בקולי קולות על איך אני כביכול בוגדת עם החבר של אחותי הגדולה (לא שיש לי אחת כזו....) כי אם כבר אז כבר, לא?

אחר כך מתפלאים שאני כל הזמן עם דיסקמן למען דיסטנס, חבל באמת שבשבוע האחרון אני לא דוברת עברית, ובכלל לא שומעת ולא מדברת, ועוד לא למדתי שפת סימנים.

סוף סוף התייאשו ממני והניחו לי לנפשי..

ואתם לא יודעים כמה זה נהדר להיות אנונימית בעליל....