לדבר איתך באחת וחצי בלילה

איזה כיף איזו עוצמה!

אנרגיות מחודשות, את צוחקת

שומע אותך שוטפת פנים

נדמה לי כי כך כבר עידניי עידנים!

ישנונית- ערנית ומנומנמת בשנית,

לילה טוב לך יקרה!

היה נעים לשמוע שוב את קולך הנפלא!

כמעט שעה שלמה הייתה ונדמה לי –

שעברו רק כמה שניות.

אבל גם הן, נתנו לי שוב

סיבה לחיות.

יומיים כבר בהם אפילו לא זכיתי לשמוע את קולה הענוג, העולה, הנגלה. יומיים שלמים. אולי זו שוב אותה אובססיה חוזרת מהעבר ומחפשת גורם חדש להינעל עליו, אולי בעצם באמת הרגשתי ככה מהיום בו נולדתי וכל העוצמה הזאת חוזרת עכשיו באופן רטרואקטיבי, אבל מה שלא יהיה אותו גורם, הוא לוחץ חזק, כמו אבן על ליבי. איפה את נשמת העולם, כמה זמן עוד אצליח להחזיק מבלי לראותך, מבלי להביט לתוך ענייך הגדולות, הבולעות, המושלמות!

שעות אחשוב עלייך בטרם ארדם ימים ארוכים לא אעצום עיני מבלי שאראה את דמותך הנשגבת עומדת מולי!

ואם אינך מעוניינת, מרגישה קצת נבוכה, מודעת לאותם הבדלים שביניינו, כן, גם אני יודע שאני לא ראוי אפילו לרגבים עליהם את דורכת, אבל אמרי נא לי, היש אחר או אחרת הראויים יותר ממני?

"עיניים גדולות, ירוקות

את עצמי אפשר   בהן לראות.

היא שרה והיא כועסת      

ואני מקשיב למילותיה

ערפל הבוקר הוא עורה

והשמש – מאור עינייה."

מתי אזכה להביט שוב באותן העיניים?

באותו יום בו היא התקשרה, היה זה יומה השני ללימודים, היא אמרה לי את כל מה שכבר ידעתי, היא מבינה את החומר הנלמד הרבה יותר טוב מהשאר, בשעה שכולם שואלים שאלות היא רק מחכה שהמרצה ירוץ קדימה בחומר.

החוכמה, או החוכמה! אחד מאותם גימורים אלוהיים להם זכתה! השראה חדשה, כתיבה חדשה:

אחת בין רבות יודעת התשובה

מביטה מגיבה מסתכלת לכיוון

רוצה רק להמשיך להתקדם

מבינה כי זו היא התקווה

להכות שורשים בה, ולא להרפות

ואין בעצם עוד אחת כמוך

מטרה אבודה, משאלה נכזבת

דקה עברה שנייה חולפת

הציגי עצמך בסנטר מורם

דעי תמיד – את המובחרת מכולן

בהצלחה חמודונת!