It's so Hard to live

להלהלהלהלהלהלהללהלהלהלהלהה :P

2008 ^^

חח יאיי 2008

XDDD

אוקי אז אני עושה עידקון קצרצר ועפהה...

ביי ביי :P

אהא..חחח..מה עם העידקון?

אז הנה הואא..::

ניקה תעשי פריצה ותכתבי תהמשךך :O

הפרק הקודם:

ביל: "אל מה את חושבת?" ומרים לה את הראש בעדינות שאין כמותה..

ידיו החלקות והנעימות נוגעות בפרצופה והיא מסמיקה ואמרת: "ביל.."

ביל: "כן?"

ריטה: "מה יקרה אם כל המעריצות שלך יחליטו לעשות הפגנה נגדי?"

ביל משתתק בן רגע.

אחרי כמה דקות הוא אומר: "הם לא יפגעו בך כל עוד אני שומר עלייך.."

ונעשת שתיקה פתאום..

נשמעת דפיקה בדלת..

ריטה מסתקלת בדלת וראה שאלה לא טום וניקה אלה אנשים אחריםם..

והחדשש ::

היא לוחשת לביל: "תראה אלה לא טום ולא ניקה ולא האחרים..לפתוח?"

היא מסתקלת על ביל במבט חרדה..

ביל משיב לה מבט מרגיע ואומר: "מי זה כבר יכול להיות?"

ריטה פותחת את הדלת..

היא נרתעת אחורה..הפנים של אותו האיש נראות לה מוכרות מאיפושהוא..

היא בועטת בביל, ביל מבין שמשהוא לא בסדר..

הוא ישר אומר בקול חד: "מי אתם ומה אתם רוצים?"

האיש עונה: "נשלחנו להחזיר את ריטה הבייתה!" אומר בקול מאיים..

ביל: "ולא שאלתם לדעתה?" ומבין שמשהוא לא בסדר שמה.

ריטה: "כן! אני לא זזה מפה!"

ומחזיקה בביל.

האיש השני: "את חושבת שזה ילך לך בקלות אהא?, את לא מבינה שההורים שלך רוצים אותך בבית ואת ניקה ביחד".

ריטה:" ההורים?!, מאיפה הבאתה את זה?"

האיש מוצי אצומה ובה כתוב: להחזיר את ריטה הביתה היא גורמת יותר מידי צרות לציבור מאת הוריה.

ריטה: "לא! אני לא באה איתכם ואיזה צרות אני גורמת?"

אומרת מקול חנוק..

האיש הראשון מוציא אצומה נוספת ובה רואים הרבה דפים חתומים בלי הרף..

האיש שואל: "אתה ביל קאוליץ?"

ביל : "ואם כן?" שמתחיל לחוש פחד שעומד לעבד את אחד הדברים היקרים לו יותר מכל..

האיש: "אתה והיא?" מתבונן בריטה וביל ומראה תמונה שלהם יושבים ומתנשקים של ספסל..

ביל: "יש בעיות?" מרים גבה ומבתו נהייה מהוסס מרגע לרגע..

האיש: "הרבה..אם תסתקל פה כתוב הכל.."

ביל מתבונן בדף בראשו כתוב: "לא לחברה של ביל!!!, עצומה זאת אינה כדי להעיף אותה מגרמניה ולגייס את כל

המאמץ שאפשרי כדי להוציא ותה הרחק מביל ומגרמניה כולה,

הנערה הזאת בלי בושה גורמת לנו צרות, סיכויים קלושים עם ביל ואינה תורמת ומעודדת אותנו כלל וכלל.." והשורות השמשיכו ככה , ביל עיבד עניין בהם במהרה ואז הוציא האיש השני דף ובו כתוב הצרת הוריה שתעזוב את גרמניה,

ואינה תוכל לחזור לשמה עוד, לא לראות את ביל ולחזור לביתה אך ריטה אמרה מידית: "לא אני לא הולכת.."

ביל: "אני לא חותם והיא לא!"

שניהם נראו זוועה..

הוא אמר: "אז נצתרך לפעול בכוח!"

פתאום נדחף האיש קדימה ונפל אחרצה,

ביל: "מה את חושבת שאת עושה.."

ריטה: "הוא אמר להשתמש בכוח לא?"

ביל מחייך, פתאום הוא נופל ומחליק כמה סנטימטרים לתוך הבית, הדלת נסגרת, ריטה נעלמת בחשכה..

פתאום נשמע קול כהל שצועק: "ביל, טום ,גיאורג, גוסטאב"

ריטה נעלמת עת עת משמה ומתערבבת בתוך הקהל שמושך אותה לכיוון המנוג לביתו של ביל..

ביל פורץ את הדלת, שם את הקפוצון ונבלע בקהל..

הוא מחפש אחרי המ שאבד לו..אהבת חיו שאינו ידוע לאיש היכן היא..

כעבור כמה שועות מוצא את עצמו ביל במקום שנראה כמו סימתה מוקף מעריצים שמבקשי חתימות..

הוא מבין שזאת הייתה תחבולה כדי להסיח את דעתו, אך אינו יכל לעשות דבר,

הוא היה חסר אמצעים.

ריטה בנתיים נסחפה עם הקהל למקום חשוך, אפל שלא נראה בו כנראה איש שנים,

הייתה זו סימתה בקצה השניש ל גרמניה.

היא החילה לראות עיניים בחשכה , היא נבהלה , היא התחילה להתקדם אחורה ופתאום נתקעה בקיר.

היא הבינה, זהוא זה כנראה שלא תמצא את עצמה עוד בגרמניה.

אנשים התקרבו קולות מרד ושלטים נראו, נזרקו דברים ופתאום היא ראתה סולם לעבר בניין.

היא התחילה לרוץ לעברו אך נפלה..

פנייה נשרטו, עינייה כעבו, מרפקיה היו בדם, היא לא בכתה היא רק ניסתה לקום ואז מעדה ונפלה.

המילה האחרונה שנשמעה ממנה הייתה: "למה פתחתי את הדלת..ביל.."

היא לא יכלה לעשות כלום, היה מאוחר מידי..

היא נפלה ארצה ואחרי שפתחה את עיניה מצאה את עצמה מכוסה שמיכה ישנה ומלאת אבק,

בתוך חדר ישן ואפל, חשוך ורק אששית קטנה מאירה אתו,

היא נרתע מהמחשבה שהיא מוחזקת איפושהוא בתוך מאצר או משהוא כזה.

היא ראתה דמות קטנה זזה וקופצת לקצה השני של חדר שממולה.

היא נרתעה, היא רצתה לברר מי היה שמה, אך לא העזה לזוז.

מחשבותיה רדפו אותה מכל צד היא גיששה לחפש עזרה, טלפון ,משהוא שיוציא אותה מזה,

משהוא שיוכל לחלץ אותה רק שלא תראה מה היה,

המחשבות לא הניחו לה..

היא דמינה את עצמה זועקת בחשכה וביל אך הוא לא בא,

מתחננת לרחמים אך אף אחד לא שומע אותה. היא חשה בודדה בעולם, היא לא יכולה לראות את זה וזעקת הכעב שלה נשמעה ורוטטה את הבית.

הדמות קפצה והחילה לזחול לעבר החדר.

ריטה העמידה פני ישנה, ליבה פעם בחוזקה ופתאום הדלת נפרצה.

ריטה התגלגלה מתחת למיטה והשמיכה נפלה וכיסתה את החור וכך לא ראו אותה מתחת למיטה.

נשמעה צעקה שמאוד הזכירה את האנשים ההם מאתמול,

זעקת כעס וזעם נשמע כד נשבר.

היא ראתה שהבית בקומה הראשונה כי ראתה מעבר לחלון המעובק מדרגות כניסה קתטנות ומאובקות.

היא התבוננה בדלת שהייתה סמוכה לחדר נוסף המלא פיח ושחור להחריד,

היא שמתה את השמיכה, פרצה את הדלת והחלה לרוץ.

הדלת בחדר הסמוך נפתחה קול של אישה אמר לאיש הנכנס כמה דקות אחריה: "היא ברחה".

ריטה החלה לרוץ ליבה פעם כמו שלא הרגישה מעולם,

היא עשתה פנייה חדה והתישבה על המדרכה הקרה, עינייה נצצו...

פתאום עצר נהג מונית שאל אם היא צריכה הסעה.

היא לא הסכימה אך לאחר כמה זמן ציפתה למונית אך היא לא באה..

היא נאנחה ואמרה: "אוף המונית האלה רק כשלא צריכים אותם הן באות.."

היא החלה לפסוע במדרכה מלאת עבד מהמיכה מנסה להתנער בדרך, כולה שרוטה ועייפה ורק כשהגיעה לתחנת המוניות הקרובה הזמינה מונית וכעבור שעה וחצי היתה מול פתחת ביתה [שלה ושל ביל ושל ניקה ><]

היא פתחה את הדלת..

אף אחד לא היה שמה, הכל מבלוגן והפוך..

זלגה דמעה על לחייה היא לחשה בדממת הלילה:" אין לי לאן ללכת...אני אצתרך להישער כאן כנראה בליל כריסמס הקר..."

היא התבוננה בשעון התלוש והנראה במצב מאוד זוועתי השעה הייתה 4 לפנות בוקר..

והנה אני יעשה המשך אחר כך :]

טוב מקווה שנהנתםם :}

:-*