It's so Hard to live

בחלוןן..

ריטה שכבר לא היה לה אכפת עדיין ישבה ולא זזה על מיטתו של ביל.

פתאום נפתחה הדלת

הנה ההמשךך:

ריטה לא שמה לב, היא רק ישבה לה עם דמעות שמתפתות לפרוץ בכל רגע,

היא החלה לחשוב מחשבות אימות..

היא לא יכולה לסלוח למה שהיה היא פשוט לא יכלה לאמין,

עינייה הירוקות בהקו מרוב עצב, פנייה היו מוכתמות ושחורות מפיח אשר היה מהמסע הקטן בכריסמס..

פתאום נפלו כמה דמעות על המכנס שלה,

היא השפילה מבט.

שערה גלש על כתפייה, ביל נכנס לחדר מעורער ממה שהייה, ריטה התבוננה בו ועינייה עדיין זועקות,

אפשר לראות בהם את הפחד, את העצב והכעב שלה.

היא לא יכלה להסתקל עליו הרבה כי לא רצתה שיראה את עינייה, אך היה מאוחר מידי הוא שם לב,

הוא ניגש אליה וחיבק אותה חיבוק חם ואוהב..

היא השפילה את ראשה..

דמעה זלגה על ג'קטו החדש של ביל, הוא הבין עד כמה ביא לחוצה ומפוחדת..

היא אמרה בקול חנוק ומגמגם: "ב-ביל...מ-מה קרה פה?,מ-מי כל אלה היו?"

ביל: "אני לא יודע..אבל זה לא נשמע לי עסק טוב להיסתבך בו".

הדלת ניפתחת בחריקה צרה וניקה עומדת בפתח, היא מתבוננת בעינייה הירוקות כלחלות ההמומות ממראהם של ריטה וביל,

היא ניגשת אליהם במהרה בדרכה מנופפת לטום לבוא,

הם ניגשים אל הזוג החבוק על המיטה ומייד טום פותח בשיחה:" מה קרה כאן?"

ריטה: "אל תשאל". ניקה המומה ניגשת לריטה לנחם אותה..

הם מספרים להם את הסיפור [כל אחד את החלק שלו],

ריטה ניגשת לחדרה היא רואה שיום למחרת ההצגה...

היא מתאמנת על התפקיד עד לקצה היכולה שלה ונרדמת כולה בבגדיה המלוכלחים ובבוקר מתעוררת, מתארגנת ונוסעת.

ניקה וטום שחושדים בה לא יכולים שלא להיטפתות ונוסעים אחריה.

רק ביל לבדו נשער בבית מערער, שוכב על גבו במיטתו, מגבת כתומה על ראשו,

עינוי סדוקות ממחסור בשינה, הוא רואה שאין אף אחד בבית,

הוא עייף מאוד אבל לא יכולה להירדם, המחשבות רודפות אותו מכל עבר, הוא לא מפסיק לחשוב על המ שהיה...

הוא לא יכול לעשות כלום......

טום וניקה שהחליטו לרגל אחרי ריטה התקבצו להם במושב האחורי של האוטובוס וצחקו, פיטפטו ונהנו..

היגיע התחנה, ריטה יצאה ואילו טום וניקה מרוב שלל דיבריהם פיספסו את התחנה ונאלצו להגיע לקצה השני של גרמניה.

כאשר הבינו סוף סוף ששחכו לצאת מהאוטובוס התבאסו והחליטו להישר לפיקניק..

הם קנו מצרכים ,פרסו שולחן קטן מבטון שהיה במאצא הפארק.

ביל פתח את הטלויזיה, פתאום הוא רואה את ריטה, מופיעה עם בן זוג אינו ידוע,

הוא מתבונן בשם המחזמר ורואה כי זהו מחזמר מאוד רומנטי ועינוי נפערות בין רגע,

הוא לא יכולה להאמין, הוא מופתע עד כדי כך שאינו יכול להוציא הגה..

הוא מברר מייד איכן נמצא ורץ לאותו המקום,

הוא מגיע לקראת הסצנה הקומנטית בה ריטה אמורה לנשק את קירו ורוטע אותה,

הוא ניגש איתה לצד והם מגיעים לפשרה אחרי שיחה של הפסקה שלמה שניתנת לשחקנים.

טום וניקה נהנים מהפיקניק, הם מחליטים להכינס ולקנות הסוואה תחופת או משהוא שלא יזהו אותם כי הם חשו שמשום מה יודעים מי הם ואפילו כמה אנשים ניגשו לבקש חתימות.

לאחר מכן ניקה החלה לחוש באיום..

היא לא הרגישה טוב ואילו טום לא חש בבילבול והחרדות ההצות ומתחילות להיבלט על פנייה של ניקה,

כאשר כולם חוזרים הבייתה השעה כבר מאוחרתת..

ריטה מפהקת בעצילות וסוגרת את הדלת הכניסה אחרי שכבר כולם בבית.

היא מרימה טלפון קצר לדאשקה שאולי יהייה האחרון,

ב-12 בלילה נכנס זאקי לביתם,

הוא מודיע על בעשיות עם חברותיהם של התאוים, על ההוראות הברורות שקיבל להחזירן..

הן נחרדותת...כמה מאבטחים נכנסים בית ומנסים לטפות את ניקה וריטה..

הן מחילטות לצאת לרחוב כך ביכוייהם להתחמק יהיו רבים יותר.

הן בורחות, הן מתחילות לרוץ ככל יכולתן, ניקה מועדת..

לחייה נשרטת ,ריטה מחכה מרימה אותה ואחרי כמה דקות של ריצה מגלות הן שעוקבים אחריהן מאבטחים.

ריטה מועדת, פצעיה נפתחים ושורפים את עורה, היא לא יכולה לעמוד בזה עוד היא צועקת לניקה: "ניקה חכי לי, אני לא יכולה יותר".

ניקה: "אל תוותרי אחרי כל מה שעברנו כאן אחנו חייבות להישער כאן.."

ריטה: "את יודעת כבר נמאס לי אולי באמת כבר נעצוב אני לא יכולה יותר באמת..."

היא מתרוממת רצה כמה סנטימטרים בפורים ונופת שוב, ניקה מוצאת את עצמה נופלת יחד איתה ועיניהן ניסגרות..

הן היו מוקפות משטרהה..

ביל וטום הגיעו מאוחר מידי..לקחו אותן..

הם התחילו לקלל לרוץ לצעוק, אבל שום דבר לא עזר..

כבר היה מאוחר מידי..