מתגעגעת לתקופה שהייתה פעם , התקופה שתמיד הייתי מחייכת , צוחקת , בלי באמת לחשוב או להתעמק בכל מה שקורה סביבי.
אני שם בשביל כולם , אבל כשאני צריכה מישהו לידי , לא כולם שם בשבילי .
פשוט תקופה מאכזבת , אני כל יום מתאכזבת יותר מאנשים , האנשים באמת חשבתי שהם חברים .
אולי זה בגלל האלכוהול שהפסקתי לשתות.
הוא באמת עודד אותי והחזיר לי את החיוך , נכון שזה היה מזוייף ,
אבל לפחות זה.
ימים טובים כבר מזמן לא היו לי , אני לא זוכרת כבר מתי הייתי באמת מאושרת ושמחה מכל דבר שקורה , בלי לחייך סתם או לגרום לאנשים לחשוב שאני בסדר.
כל האנשים שבאמת יכולתי לדבר איתם , אני

באמת לא יודעת אם הם כבר שם בשבילי , אולי באמת כמה אחדים , או אפילו אחת.
אף אחד לא באמת יודע מה עובר עליי .אפילו אני לא.
נמאס לי .
פשוט נמאס מכל החרטות האלה ומזה שאני סתם נראית שמחה לאנשים . יודעים מה ?
רע לי
ונמאס לי להסתיר את זה.