Childhood living is easy to do
The things you wanted I bought them for you
Graceless lady you know who I am
You know I cant let you slide through my hands
Wild horses couldnt drag me away
Wild, wild horses, couldnt drag me away
The Rolling Stones - Wild Horses
מצער עד כמה לעתים אתה חש שהינך לבדך בתבל. האנשים שלכאורה אמורים היו [ומי אמר שבאמת אמורים הם? הרי כל אדם לעצמו? או שמא אולי, אדם לאדם זאב?] לספק לך מענה לחוסר-הוודאות הקיימת, העוטפת אותך כהילת לוט וערפל - אינם. אולי גם מעט חום והבנה, בכל זאת אינני מצליחה להטמין את כל האמוציות שמאיימות לפרוץ מתוכי במקרה של השבר הקש שעל גב הגמל.
אולי איבדתי מהריאליות שבי? [היו שכינוה פסימיות]. אחת מן התכונות הבודדות בהן אודה כי אני מאופיינת בהן. זה כואב.
לפעמים אתה בורח מהמציאות. התחושה של העול הרובץ מדרבנת אותך להיות קיצוני. אתה מבריז, מסתגר, נמוג ונעלם.
אינך נותן לאיש לשבור את הביצורים שבנית סביבך. החשש להפגע הוא כה כביר, וגם הסכנה שבלהחשף, הרי היחשפות תותיר אותך במצב כה פגיע עד לסכנת קריסה. איך תוכל להתמודד לאחר דבר, בינך לבין עצמך. איך תוכל להודות בפני עצמך כי אתה חלש לב, אין לך חוזק נפשי כלל. לא כפי שצריך להיות, לא כפי שמאפיין אותך. כלומר חייב שיאפיין אותך.
בהימלטות, אתה נעדר. אתה זקוק ללילה. ואכן בלילה, אתה ספק -יוצא ספק-מתגנב אל מחוץ לבית לתוך לילה כהה במיוחד. אתה מקבל באהבה את המשבים הקרים, ודווקא מצינתם מפיק את החום.
בחורשה סמוכה אתה מוצא את השקט. ובוודאי שזהו שקט, בשעה שכזו אנשים רואים כדורגל, או ישנים משכבר.
אתה יושב על ספסל קורות ומדליק סיגריה. הסיגריה מפרפרת מן הסטרס שבדמך.
אחר כך, הנדנדה בה הבחנת למין ההתחלה, מושכת אותך אליה פתאום. מופתע, אתה מתקרב בהתקף בזק של החלטיות ומתמקם.
את סחרור החושים קוטע צלצול פלאפון. זה לא עבורך, לא באמת. אתה בוהה במסך ובשם המתקשר ותוהה מתי הצלצול המוזר הזה ייפסק כבר.
עתה, שבוע לאחר המקרה, עודנך לבד. נפשית.
עודנך מייחל. אך ברור, זה אבוד.
עודנך זועם. ולא מצליח לשלוט בכאב.
עודנך שותק. מתבצר בדבקות.
עודנך חושש. לאובדן שפיות [?].
שום דבר מכאן לא עבורכם. זה בשבילי.
מותר לי ,לעזאזל, לחשוב על עצמי. הנתינה האינסופית שלי ללא תנאים, ללא צורך בתמורה - נתנה בי את אותותיה, קיבלתי מכאוב.
מוזר שחלפו שנים עד שהבינותי את הדבר. אין בי יכולת לתת יותר. מעיינות החום חדלו מנביעתם, הריני בצורת.
באין עוד מילים בפי,
טל