נשבר לי הלב.
האדישות שלך מכאיבה לי אף יותר מכל עלבון
לא אכפת לך, ברחת באמצע
וזאת אינה הפעם הראשונה
את לא מוכנה להתמודד, להבין
זה קשה לך , אני יודעת
אך את מתנהגת כמו אנו מדברות על מישהי אחרת
ועד כמה שאני אוהבת אותך ומעריכה אותך
דרסת ברגל גסה את ניצוץ התקווה שהיה בי, את הרצון להבליג ולאחות
אמרתי שאני אעשה מאמץ להתגבר על זה, עד כמה שאני פגועה
במילים אחרות- להמשיך בקשר שלנו, בתקווה שיהיה בסדר עד כמה שאפשר
ואת לא מעריכה את זה, לא התייחסת
פשוט קמת והלכת
הלכת לישון
ברחת מהבעיות
ברחת ממני
לקבור את כל הדברים הקשים שהטחתי בך בשינה משכיחה
ואולי תקומי מחר כמו הכל הסתדר, החיים נמשכים
אבל נהיר לי וברור
שאקום עם סדק בלב
אולי אף לא פחות עמוק מעכשיו
הייתכן וקיים סדק עמוק יותר מעכשיו?
ימים יגידו
דבר לא יביא אותי לשלווה לה אני כה מייחלת בימים אלה
רק להגיע איתך להבנה
הלוואי והיית מוכנה להבין
כלומר, הלוואי והיית רוצה
כי אז
בלי חומת האדישות
בלי הניכור, היחס האגבי
הכל נראה היה אחרת
ולמען האמת, רצון, אכפתיות ואמפתיה מצדך יעשו את הכל
זה כל כך קל, ועם זאת כה קשה ובלתי מושג
אני אוהבת אותך כל כך
ושלא תחשבי אחרת
ולא הייתי נשברת בצורה שכזאת, אם לא היה אכפת לי (ממך, מאיתנו)
אני מקווה בכל לבי שתקראי את זה,
ואם כן.. רק אמרי לי
שלך,
טל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
