אני רואה את המשפחה שלי ושל לילי בסלון
אמא של לילי מקשטת עוגה.
אבא של לילי תולה בלונים.
לילי ורועי מנפחים אותם וההורים שלי תולים שלט ענק מקצה החדר לקצה השני ועליו כתוב "מזל טוב ניקול".
הייתי בהלם. כולם עצרו בעיסוקים שלהם.
לילי ורועי עם בלונים בפה, אבא של לילי עם הדבק-סטיק ביד אחת ובלון ביד השניה.
"מה הולך פה?" שאלתי מיד.
"לילי, אני חיפשתי אותך בכל מקום, את יודעת איך הפחדת אותי?חשבתי שנעלמת!" צעקתי עלייה.
"אנחנו רצינו לעשות לך הפתעת יומולדת..."
ואי נכון, לגמרי שכחתי את היום הולדת שלי בגלל כל העניין של הבית הרדוף.
"מזל טוב!" הם אמרו לי.
חיוך עלה לי על הפנים.
הייתי מאושרת ורצתי לאלייהם וחיבקתי את כולם.
"תודה, אתם זכרתם ואני בכלל שכחתי את היומולדת שלי".
כולם ציחקקו ואמא של לילי הלכה לחתוך את העוגה.
לילי התקרבה אליי ונתנה לי מתנה עטופה בנייר אדום עם סמיילים.
היא חייכה אליי ואמרה 'מזל-טוב'!.
על המתנה היה פתק ' לניקול היקרה, מזל טוב עד 120 שנה!
את כבר בת 14, את צריכה לקחת אחריות ולהיות בוגרת, ביום הזה נהפכת לנערה.. אוהבים אותך מאוד, משפחת ריילין ומשפחת אנדרו.'
קרעתי את העטיפה, פתחתי את הקופסה וראיתי מחשב נייד!!
הם נתנו לי מחשב נייד!!
אני לא מאמינה, "תודההההה!!!" התלהבתי.
השעה הייתה 9:00 בערב והייתי הרוסה מעייפות.
עבר עליי יום לא קל ורציתי ללכת לישון כמה שיותר מהר!.
עליתי לחדר, ומיד נפלתי על המיטה...
שכבתי עלייה מ'ס שניות ואז לבשתי פיג'מה ונירדמתי.
השעון המעורר שלי צלצל והעיר אותי באמצע חלום.
השעה הייתה 6:45 בבוקר, קמתי, ציחצחתי שיניים, התלבשתי וירדתי למטה לאכול.
יצאתי מהבית ב 7:30 , מתחילה ללמוד בשעה 7:45.
בדרך פגשתי את לילי, והלכנו ביחד לבית הספר.
________________________________
-בקרוב פרק 6-
תקראו, תגיבו אני המשיך לכתוב :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
