Uranium

לא.

סתם P:

מצטער שלא עדכנתי בזמן האחרון, פשוט, אין לי זמן.

בכ"א, מה שלומכם? איך הילדים? המשפחה, העבודה? הכל טוב?

ולרוסים:

קאק טביו ניצ'יבו?

(המשפט הזה קורע אותי כל פעם מחדש)

אז אצלי הכל בסדר. "סביר" משהו.

הציונים שלי התדרדרו, משמע, אני אהיה פחות על המחשב כדי לחפר על זה.

בכללי, אני מרגיש חרא. הציונים שלי גרועים לטעמי, היום יש אסיפת הורים, משמע, אני אפרד מכם כבר עכשיו, פן יהיה מאוחר מדי, אני מבולבל, ואין לי זמן לכלום. כל מה שאני אוהב לעשות כבר לא אפשרי, מכיוון שבית הספר מונע ממני הכל.

לאחר סיום הרגשי, אני אכתוב לכם סיפור שכתבתי כמטלה בבית הספר, לספרנית הבתזונה שתחנק מגבעול.

להן הסיפור:

"חזרתי אחרי העדרות ארוכה, ירדתי מהרכבת, הנחתי את המזוודה והסתכלתי על העיירה, היא נראית בדיוק כפי שעזבתיה. אך מצפה לי עוד דרך ארוכה. אהבתי את העירה, חבר שאין באפשרותי להשאר שם.. הסתכלתי סביבי, וראיתי את ג'ני, אותה ילדה קטנה ותמימה מהתיכון, מהורהרת משהו. היא נראת חיוורת, רזה, כל כך רזה, והחיוך, החיוך היפה שלה, לא נראה עוד, מפוחדת, היא נראת חולה. רצתי לעברה במהירות, ועזרתי לה עם המזוודות. לאחר שיחת ה"מה נשמע?" עברתי לנושא שבאמת הדאיג אותי, יותר משלומה של דודתה לאחר הניתוח להוצאת התוספתן, ויותר משפרתו של דוד מת'יו זכתה בתחרות "פרת החודש" של החווה- מה שלומה שלה, למה היא נראת ככה? נשבעתי שאהרוג את מי שעשה לה את זה. היא הסתירה, הכחישה, שיקרה. היא אמרה לי שהכל בסדר, שאני סתם דואג ושאני סתם דואג. החלטנו שנשב בבית קפה. הזמנתי לנו מילק-שייק שוקולד-תותים, כמו ששנינו כל כך אהבנו. כאלו שתינו כל יום בתיכון. נדהמתי לגלות שהיא אפילו לא הסתכלה עליו, יותר מזה, היא נראתה נגעלת. שאלתי לשלומה הנפשי, כי כאשר ג'ני לא שותה מילק-שייק שוקולד- תותים, היא או בשלבים מתקדמים בטיפול בבית חולים פסיכיאטרי, או שמשהו מציק לה בלב. היא אמרה שאין לה חשק לזה. טוב, חשבתי, שתיתי את שלה ברגע. היא הרימה את שרוולה לרגע, וראיתי, כל ידייה פצועות, מיד שאלתי מה קרה, הייתי בהלם! היא שוב התחמקה, ואמרה שחתול חולה בנפשו חשק בידיה התמימות. הלכנו לביתה, תמונות של קיסמים המכונים, לדעתה "האדם המושלם" תלויים בכל איזור בקיר. הבנתי, הבנתי למה לא רצתה את המילקשייק, למה נראת חיוורת. דיאטה? לא ולא. הרעבות, כן, הרעבות ממושכות, של ימים. להמשיך במסע כבר ירד מהפרק. כרגע אנו מחזירים את ג'ני לשפיות. כעסתי, צעקתי, ובכיתי, וגם היא בכתה. מהיום, אני הולך לפקח על כל פיסת אוכל שנכסת לגופה. בתור התחלה נתתי לה חתיכת עוף, ואמרתי לה לאכול, כמה שתוכל, העיקר שתאכל. רבע שעה היא ישבה מול האוכל ולא נגעה בו, לאחר מכן היא ראתה שאני לא מתכוון ללכת, והתחילה לאכול, היא סיימה הכל, כנראה שהייתה רעבה. שתי דקות לאחר מכן היא רצה ריצת חיים או מוות לעבר השירותים, אפילו לא הספיקה לסגור את הדלת. כך גם ראיתי אותה מקיאה, ולא רק שמעתי.

אתם בטח שואלים אותי למה לא רצתי ותפסתי אותה, טוב, זה פשוט. כשאדם רץ לשירותים ומתחיל להקיא, אתה עוד בהלם של הריצה, שלאחר מכן עובר להלם של ההקאה, ולאחר מכן אתה מבין מה הולך. לאחר שהוציאה ראשה מן האסלה, היא החלה ללכת לעברי, מעדה באמצע- כנראה מעייפות, ונפלה. תפסתי אותי בחוזקה, והושבתי אותה על המיטה. כל הגרון כאב לה, היא נראתה חלשה וחיוורת אפילו יותר. מיד לאחר ההתאוששות, היא סיפרה לי שהיא עוד לא אובחנה כבולימית, זה היה מרצון, והריצה הייתה כדי שלא אתפוס אותה. ישבתי איתה מול שולחן העץ שגדול שהיה לה עוד מימי התיכון, השולחן נראה מפוזר באלפי דפי חישובי קלוריות, שיותר נראה כמו חוברת מתמטיקה "חיבור וחיסור עד עשרים" חשבתי וגיחחתי מרוב יאוש. פיניתי את השולחן, וישבנו ביחד מול טבלה שכתוב עליה שמות הימים, התאריכים, כמות קלוריות וכמות קלוריות שאמורה להאכל כל יום. התחלנו ממשהו פשוט- 2500 קלוריות. מיד מילינו את הטבלה במאכלים הגורמים למרבית העולם להזיל ריר, וקבענו שזה מה שהיא אוכלת עד להודעה חדשה.

כל יום, באחת בצהריים, באתי אליה ובדקתי אם היא אוכלת, והיא אוכלת. באתי למשך יום, יומיים, שלושה, עד שעבר לו השבוע. היא עלתה בשלושה קילוגרמים. בעקבות ההצלחה, החלטתי שאני יכול להפסיק לשמור על מה שהיא אוכלת, ושהיא כבר יכולה לשמור על מאכליה לבד. היא לא נראתה מרוצה במיוחד, אבל היא יודעת שזה למטרה טובה, באמת טובה.

לאחר שבועיים, התקשרו מהמחלקה להפרעות אכילה בבית החולים, ואמרו שג'ני איבדה את ההכרה מחוסר מזון, והם אמרו שלא נכנס אליה פירור לחם כבר חמישה ימים, וזה כנראה הקש ששבר את גב הגמל. תפסתי את המעיל ורצתי ישר לבית החולים, ישר לחדרה, אמרו שהסיכויים לשרוד קטנים. העברתי את הלילה במסדרון בית החולים. לא היה שיפור במצבה. יום לאחר מכן עזבתי, בדרך הביתה צילצל הטלפון הנייד. הרופאים אמרו לי לגשת מיד לבית החולים.

ג'ני איננה איתנו עוד. היה שלום"

לייק יפה!!!!1 אפילו אורפז אהבה אותו!

להלן תגובתה של אורפז:

"פששששששש *אולי זה שם משפחה מגניב, אבל הוא צונזר* יא סופר

אהבתי מאוד

לא ידעתי שאתה כותב סיפורים ככה ..

ותמשיךךךך ."

לעומתה, מלכה הספרנית (הבתזונה שתחנק מגבעול) כתבה:

"גיא,

לא רק שאתה צריך אתה חייב להשיך השארת אותי במתח.

גיא גש אלי יש משפט בסיפור שלא היה ברור לי."

בד"כ אני מעדיף לשלוח להשמדה את הסיפורים שאני כותב, למרות שכולם אוהבים אותו, אך במקרה הזה, משום מה אהבתי אותו, נו טוב..

רק כדי להכניס אתכם לעניינים:

מחרתיים יש לי מבחן התנ"ך.

יום ראשון בביולוגיה.

יום רביעי בלשון והבעה.

זו תקופה דווקא לא לחוצה.

מושיק רוצה למכור את המשתמש שלו במייפלסטורי ב500$. לא רק שהוא לא יראה הצלחה, הוא גם בזבז עליו יותר מ1000$, אז...

P:

ו...

קיבלתי 90 בהסטוריה$%&

להלן שיר שמשום מה אני מחבב אותו בזמן האחרון, למרות שהוא שונה לגמרי מהז'אנר שלי:

http://www.youtube.com/watch?v=QQHrspjw4aA

לא יודע למה, אבל הוא יפה, זה אולי כי אהבתי את המילים של הקאבר של מרלין? XD

שיואו!

עברתי את האסיפת הורים!

ובחיים!

דווקא היה סביר. המורה אמרה שאני תלמיד טוב עם בעיות במתמטיקה, ובולשיט כזה או אחר.

פגשנו את דינה ה... יצור [?], ואני חושב שיחזרו לי הסיוטים בלילה, היא חייכה אלי בצורה כ"כ מרשעת ואמרה שהיא תדבר איתי כשהיא תתפנה, אבל ברחנו לה DDD:

היה סבבה לגמרי דווקא, הייתי כמו כל החרשנים עם שיחה של חצי דקה.

תשובות לשאלון השבועי

מהי התכונה הכי בולטת שלך, לדעתך?

ילד חננה.

ומהו החיסרון הכי בולט שלך?

אף ענק

מהי התכונה שאנשים הכי אוהבים בך?

לפעמים אנשים אוהבים כשאני מפגין חוכמה D:

איזה תכונה היית רוצה שיהיה לך?

תכונה זו נקבה, לכן הייתי רוצה שתהיה לי תכונה, ולא שיהיה. אמממ, שאני אוכל לנהל שיחות עם אנשים כמו שצריך.

על איזה חיסרון שלך היית מעדיפה לוותר?

לייק הייתי מעדיפה לשלא היה לי את החיסרון שבבלוגים חושבים שאני כאילו בת. לא בסדר, תאמינו לי...

מהי תכונה חיובית לדעתך?

חוכמה

ומהי תכונה שלילית בשבילך?

טמטום [?] אגו.

איזה תכונה אתה הכי אוהב באנשים?

חוכמה D:

ואיזו אתה הכי שונא?

טימטום D: ואגו.

מה לדעתך יש לך יותר, חסרונות או יתרונות?

ייתרונות