I FELL GOOD TODAY,

AND I DON'T KNOW WHY!

ARRR...~!

אל תקבלו את הרושם המוטעה שהיה לי יום טוב. לא היה לי יום טוב.

גם לא ממש הרגשתי טוב. לא היה טווב - כמו בכל יום.

אבל.. כשהגעתי הביתה תיכננתי להתקלח וללכת לישון, כמעט נפלתי מהרגליים מרוב עייפות. (בסוף לא הספקתי.) הסתכלתי במראה, נו באמת - מי לא מתסכל במראה? אז הסתכלתי, וגם התחלתי לשיר לעצמי כמו מטומטמת O_O"

פתאום... הרגשתי כלכך.. יפה.

אני לא יודעת למה, אבל תקפה אותי שמחת חיים שכזאת כמו שהייתה לי לא מזמן, הייתי כלכך כייפית - פתאום אני מרגישה ריקנית ודיכאונית שכל הזמן מחפשת אנשים שירדפו אחריה, ילדה שיש לה ביטחון עצמי כלכך נמוך, שכל הזמן מרגישה רגשיי נחיתות, שלא מרגישה טוב עם איך שהיא נראית או מה שהיא בכלל.. אבל כשהסתכלתי היום במראה - לראשונה בכלל חיי אני חושבת.. הרגשתי יפה. פתאום שאלתי את עצמי למה אני באמת לא חושבת שאני יפה.

נכון - אני לא ממש רזה, בואו נגיד.

גם הפנים שלי לא חלקות לחלוטין.

הרגליים שלי לא דקיקות.

אז מה? אף אחד לא מושלם.

למה אני כל הזמן מרגישה שאני לא יפה מספיק בשביל שיאהבו אותי?

נכון שאן למשל נראית טוב יותר ממני ובוודאי שמי שיסתכל עליי לידה יחשוב שאני ברווזון קטן ומכוער לעומת ברבור לבן.

אפילו אמא שלי אומרת שהיא תהיה בהלם מופתי אם בחור יתחיל איתי ולא עם אן.

אן יכולה להיות דוגמנית,

אני לא.

זה לא אומר שאני לא יכולה להיות יפה.

פעם ביבו אמרה לי שאני נראית כמו בובה. למה אני לא יכולה להאמין בזה?

נמאס לי להרגיש מכוערת כל הזמן - פתאום אני מרגישה משוחררת להרגיש מה שבא לי, קודם הייתי אסירה.

עדיין לא הגעתי לשלב שאני באמת חושבת שאני יפה, אבל אני מרגישה טוב יותר עם עצמי, אני יודעת שאני מסוגלת להרגיש שאני יפה.

אני פתאום מעזה ללבוש בגדים שלא לבשתי פעם, שלא נגעתי בהם, ששכבו בארון.

אני כלכך שמחה שהבטתי במראה היום - זה שינה לי הכל.

אוליי יום אחד הביטחון שלי יצמח, ואני לא רק ארגיש יפה לכמה דקות, אלא אחשוב שאני יפה.

~נאלו