רק עוד חיבוק אחד... ודי.

מאיה יצאה מהשירותים. "נו? מה?" שאלה גילת בחוסר סבלנות."יש.. יש.. לי ילד?" היא הייתה המומה.

"מה זה?" צעקה גילת. היא שתקה והושיטה לעברה את הבדיקה. "ש..שני קווים. אני לא מאמינה. פאק.

ילד מאיה? ילד?! זה.. גיא, יש לך ילד מאיה את קולטת בכלל?.. ילד!" מאיה לא שמעה כלום.

לא את הצעקות של גילת. לא את הכאב שחשה באותו רגע. רק מחשבה אחת עברה לה בראש.

-אני בהריון-.

_

"מאיה! תעצרי רגע!! מאיה נו.." רק אחריה גיא במסדרון של בית הספר. "כוסאאממק! זוז ממני כבר!

לא רוצה שתיגע בי, לא רוצה לשמוע אותך, רק.. תזוז מפה, בסדר?" צעקה מאיה. אך הוא לא הסכים לעזוב. "לא לא לא, עכשיו את תקשיבי לי! נמאס לי, אוקיי? חודשיים אני כבר מנסה להשיג אותך, מבקש סליחה, שולח ורדים, כותב לך שירים. ואת? כאילו כלום. את רוצה שאני אעזוב אותך? אני אעזוב אותך.

לא מתכוון לרדוף אחרייך יותר. סלמאת' " הוא התחיל ללכת אחורה. היא לא רצתה להגיד את זה,

אבל זה פשוןט התפרץ. "אני בהריון!" היא פלטה צעקה שאחריה סתמה מיד את פיה. ההד נשמע לכלכ אורך המסדרון שהיה ריק באותו הזמן. גיא הסתובב. והביט בה מרחוק, התחיל להתקדם אליה לאט.

ונעמד מולה. "בהריון?" הוא הסתכל על בטנה. "בהריון." היא השפילה את ראשה. "את בטוחה שזה ממני?"

הוא אמר לה בשקט. "זה לא יכול להיות אף אחד אחר." הוא הסתכלה לתוך עיניו. "מה עכשיו?" הוא ליטף את שיערה בעדינות. "לא יודעת" היא התחילה לרעוד קלות. "את.. תפילי, כן?" הוא העביר את ידיו על פניה.

היא זזה אחורה. "כמה צפוי! אני אומרת לך שיש לי ילד ממך ואתה רק חושב איך אני אהרוג אותו. אז את יודע מה? לך קיבינימט! לא מתכוונת להפיל שום דבר. אני מתכוונת ללדת את הילד הזה. ואתה? אתה יכול פשוט להיעלם מצדי בסדר?" היא צעקה ורצה לעבר המגרש. "רגע מאיה! אבל.." הוא כבר הבין שאין טעם ונשען על קיר המסדרון.

_

"מאיה! רוצים אותך בטלפון!" צעקה לה אמא מהמטבח. "הלו?" היא ענתה. "מאיה.. תקשיבי, אני חשבתי על היום, ו.. אני מוכן. " הכריז. "גיא? למה אתה מוכן בדיוק?" היא ידעה מה הוא הולך להגיד. "אני.. אני מוכן לקחת אחריות. אני מוכן.. להיות א...אב.." הוא לא הצליח להספיק. ומיאה אמרה במקומו. "אבא." היא חייכה.

השיחה נותקה. מאיה לא הבינה. דלת חדרה נפתחה. "אבא?" אמא של מאיה עמדה בפתח. "מה את מצוטטת לשיחות שלי בכלל? טיפת פרטיות אין בבית הזה?" היא צעקה. "מאיה." היא התיישבה לידה.

"תסבירי לי בדיוק למה הילד הזה התכוון כשהוא אמר. אבא." וליטפה את גבה. "טוב, אני.. אני בהריון"

היא השפילה את מבטה ורק חיכתה לתגובתה הכועסת של אמא. "אוקיי." היא אמרה. "אוקיי? זה מה שיש לך להגיד לי?" היא התרחקה ממנה. אמא קמה מן המיטה "מחר נלך למרפאה ונקבע תור להפלה. אין לך מה לדאוג. הכל יהיה בסדר מאמיל'ה." היא התחילה ללכת לכיוון הדלת. "אני.. אני לא עושה הפלה."

אמרה מאיה. "מה זה?" גיחחה אמא. "מה שאת שומעת! לא מתכוונת לעשות שום הפלה! אני אלד אותו, וגיא יהיה איתי." היא הכריזה בצעקה. אמא התקדמה אליה בצעדים מהירים. "אנחנו-הולכות- מחר-למרפאה-לקבוע-תור-להפלה!" היא אמרה לאט. "תגידי את שומעת בכלל מה אני אומרת לך?!" צעקה מאיה. "כן. ואני לא מוכנה לקבל את זה." צעקה אליה בחזרה. "זה.. זה הילד שלי!" מאיה התפרצה.

"הילד שלך? את עוד בעצמך ילדה! על איזה ילד את מדברת פה?! רק העובדה שהלכת לשכב עם איזה בחור בלי להזהר בכלל הופכת אותך לחסרת שכל! מה עלה בדעתך? בואי, תשכבי עם כל אחד שעובר בחוץ! למה לא? נקבל עוד כמה ילדים. נקים פה מעון יום!" צעקה עליה. מאיה לא התאפקה והחטיפה לה סטירה. אמא הסתכלה עליה במבט כואב. מאיה רצה אל עבר דלת הכניסה וטרקה אותה.

המקום הראשון שעלה בדעתה ללכת אליו. גיא.