סיפור

נועה ממש התרגשה . כשהיא חזרה הביתה היה כבר ממש מאוחר .. היא קצת פחדה לנסוע באוטובוס בשעה כזאת . אבל היא התגברה על הפחד . כמו תמיד כשהיא חוזרת מאוחר הביתה מחכה לה מירה בסלון . נועה ראתה אותה כשהיא נכנסה הביתה . "היי מירה !" היא אמרה בחיוך ענקי . מירה לא הבינה מה פשר החיוך . היא הייתה בטוחה שנועה התאהבה במישהו בפעם הראשונה בחייה . נועה תמיד הייתה זורקת בחורים . היא לא הרגישה שום דבר עם זה . היא בכלל לא ידעה איך ההרגשה , לכן לא כאב לה . היא הייתה יפה מאוד . ולכן הרבה מאוד פעמים בנים התאהבו בה . מירה הביטה בנועה במבט שואל . נועה התיישבה לידה והחלה לספר לה על מאורעות היום . נועה תמיד סיפרה למירה כל דבר . אפילו את הרכילויות הסודיות ביותר . באותו הבוקר נועה לא סיפרה למירה שהיא הולכת לפגוש את אביה אחרי בית הספר . היא אמרה לה שהיא הולכת לאכול גלידה ותחזור מאוחר . היא החליטה שאם באמת יצא מהפגישה משהו - היא תספר , ואם לא - אז לא . מירה שמחה מאוד לשמוע על כך . היא מאוד אהבה את נועה ,היא תמיד רצתה רק בטובתה . "נועה .. זה היה יום ארוך מאוד .. ומחר יש לך בית ספר .. כדאי שתלכי לישון .. " אמרה לה מירה . ונועה באמת הלכה לישון ..

*  *  *  *  *

הטלפון צילצל . נוגה ענתה . "שלום . אפשר לדבר עם נוגה ?" בקע קול גברי מהשםורפרת . "מדברת " אמרה נוגה בחוזקה אל תוכה . "שלום נוגה . מדבר רועי מהבנק ." אמר הקול . "כן ?" שאלה נוגה . "בדקתי בחשבון הבנק שלכם ונראה שאתם במינוס נמוך מאוד .." אמר רועי . "גם קודם היינו במינוס נמוך מאוד" אמרה נוגה בחשש . "נכון . אבל המינוס ירד עוד . אני חושב שנצטרך לבוא לעכל לכם דברים מהבית אם עוד חודשיים לא תחזירו את החוב ." אמר רועי . נוגה הייתה בהלם . היא לא חשבה שהמינוס נמוך עד כדי כך . ההכנסות היחידות של הבית היו המשכורת של בעלה - מנקה הרחובות ( שלא הייתה גבוהה במיוחד ) , והמשכורת של בנה . כן , גם בנה עבד . "בטוח שלא יותר מחודשיים ?" שאלה נוגה . "בטוח .. אני מצטער שאני לא יכול להאריך את זה . תאמיני לי שאם זה היה בידיי הייתי מאריך לך . " אמר רועי . נוגה לא ידעה מה לעשות . "טוב .. בסדר .. להתראות .." היא אמרה בקול חנוק ותרקה את הטלפון . היא החלה לבכות .

אור חזר מהגלידריה . כבר היה מאוחר . עברו כבר כמה שעות מהשיחה ששמע . הוא הכיר את נועה . בעצם .. לא הכיר - הכיר אבל .. הוא זיהה את הפנים שלה וידע את הטעם האהוב עליה . בישביל אור הטעם האהוב זה כמו שם . הוא ראה ושמע את אורן משוחח עמה - כשהיה בדוכן .. הוא לא העז להרים את העניים פן ייתפס . אבל היה רגע אחד שבו הוא אזר קצת אומץ , הרים את הראש ו .. זה היה כמעט בלתי יאומן .. עד כמה שאורן ונועה היו דומים .. היה ברור כשמש שאורן הוא אביה .. אבל לא מעז לספר לה .. כל אותו הערב לא היה מסוגל אור להסתכל בעיניהם של אורן ונועה . הוא מסר לנועה את גלידתה בלי להביט בה , במהירות . הוא הסתכל אך ורק על מקרר הגלידות או אל מזרקת הסירופ . כל חבריו אמור לו שהוא נראה מעט חיוור .ואורן .. "אורן היה פשוט מבסוט" לדבריה של נועה . היה לו קשה להאמין שמהפרסום בבית ספר "האודם" יבואו כל כך הרבה לקוחות .. וכל כך הרבה הכנסות .. והכל בזכות אור .. אבל לפני שהספיק להודות לו , ברח אור במהירות בחזרה לביתו .ברגע שהגיע אור לביתו הוא עלה לחדרו , לא אמר שלום אפילו . כלום . הוא הגיע לחדר והיה המום . בעצם .. הוא המשיך להיות המום . הוא לא כל כך הבין למה זה עד כדי כך חשוב לו .. אז מה אם לקוחה קבועה שלהם היא בעצם הבת של בעל המקום .. למה זה אמור להפריע לו בכלל .. היה לאור קשה להסביר את זה .. פשוט היה לו קשה להסביר ..

*  *  *  *  *

עמית התעוררה .. היא הייתה שרועה על ספה . היא לא הכירה את החדר שבו שכבה .. וזה לא נראה לה כמו חדר של בית חולים או משהו מהסוג הזה . היא רצתה לקום . היא נסתה להרים את הרגל שלה . אבל הרגל שלה הייתה כבדה מאוד .. כבדה כל כך שעמית הרגישה כאילו הרגל שלה ממוגנטת לספה . "יש פה מישהו ??" עמית צעקה . "איפה אני ???" היא המשיכה . אין תשובה . עמית לא ידעה מה לעשות .. היא החליטה לנסות להיזכר מה , למה ומתי התעלפה . היה ברור לה שהיא התעלפה . היא ניזכרה שזה היה בבית שלה . ואז היא ניזכרה . אמא שלה . תאונת הדרכים . עמית התחילה לבכות . באותו הרגע נכנסה דודתה בלה אל החדר . עמית הרימה את ענייה . כעט החדר היה נראה אחרת ממה שהוא נראה בהתחלה . היא לא ידעה למה המראה השתנה . הפעם החדר נראה כמו חדר בבית חולים . בלה התקרבה אליה . "אני מקווה שברור לך שהתעלפת ." אמרה לה בלה ברצינות . בלה אהבה את עמית . אבל היא לא פגשה אותה הרבה . בלה לא הבינה למה בכל הפעמים שהיא מדברת עם הילדה היא מדברת בקשיחות שכזאת . היא ידעה שעמית רגישה עכשיו וצריכה מישהו שיעזור לה להתמודד עם הקושי שלה . לכן הבטיחה בלה לעצמה שמעכשיו היא תשתדל כמה שתוכל לדבר ברכות אל עמית . "עמית .. הקשיבי .. אין לך מי שיטפל בך כעט ." היא עברה אל פס מעשי . "כידוע לך - אין לך אבא ." אמרה . 'זה לא רך כמו שרציתי'  חשבה . לכן מיד הוסיפה בטון ידידותי ואמהי ככל שיכלה "תבואי לגור אצלי בבית .. יהיה לך שם חדר עם המון משחקים .. זה חדר גדול מאוד . " אמרה בלה . בלה גרה באותה העיר שבה גרו עמית ואמה . לכן עמית לא הייתה צריכה לעבור בית ספר . "בסדר" אמרה עמית בחצי בכי . "אני אשתדל להסתדר .. אני אשתדל .. מבטיחה .."