יומן

להיות

אני כועסת, אולי זה שלב כזה.

מה הסיפור ? הריון אמור להיות  משהו הכי טבעי והכי נורמאלי, הרי היה לי אחד כזה, אין במשפחה שלי עבר בעייתי אז מה? התחלתי לפתח הווה משל עצמי?

לא תודה, אתמול עוד אמרתי לרופא לפני שאני את חלקי לסטטיסטיקה המי ילדותית תרמתי.

תודה.

והכעס.

הוא עולה בי.

יש בי גם כעס על אימא שלי,

אתמול בשיחה עם חברה שסיפרתי לה היא אמרה שאולי עדיף לדבר עם ההורים שלי, שאני משקיעה אנרגיה בלהסתיר..

האמת ,

אני לא משקיעה כלום.

אימא שלי פשוט לא רואה שומדבר ממטר.

אני והיא גרות באותו בית

והיא לא רואה

היא לא רואה כלום שהוא לא קשור אליה.

ועל ההיריון? ראבק היא בעצמה אמרה שהיא לא רוצה לדעת, בשביל לא להיכנס לסרטים, והס מלספר כי אם משהו יקרה. והיא פשוט לא רואה את זה קורה מול העיניים שלה , לא קולטת שהכול כול כך שקוף.

אולי זה העונש שלה- אני מספרת רק שקורה. אני תוהה אם לחסוך לה את הסרט הפעם, להתארגן על פיבי, ולא להגיד לה כלום

אני כועסת נורא

אימא של שרון שבקושי ראתה אותי פעמיים החודש ניחשה

ואת?

אני בוכה לשרון שאני לא רוצה לגור פה יותר

דיי

שרון לא מבין איך אני אישה בוגרת עוד לא קלטתי שאימא שלי מה שאיכפת לה זה .. אימא שלי. ולמה אני מצפה

אמרתי לו אתמול  תשמע זה קטע של בנות, הגיוני לדבר עם אמא על דבר כזה

הגיוני במשפחות אחרות הוא חזר ואמר לי, הכי הרבה דברי עם שלי.

אימא שלו בפעם האחרונה שוב חזרה על סיפורי האימה שלה, והיא הפילה הרבה עוברים, אני ממש לא רוצה לשמוע את זה שוב.

כעס.

שרון אומר שאם אני רוצה לעזוב, אז יאללה נתחיל לחפש, הבריאות שלך חשובה יותר מהכול, אני לא מסוגלת לחשוב בהגיון. אני לא מסוגלת להגיע להחלטה

שרון שואל מה אני רוצה.

לא להיות אני אומרת לו.

רק קצת לא להיות.