יומן

זו הקטגוריה שאני שייכת אליה.

רק אחרי שלוש הפלות מבררים בעצם למה. ואם נורא איכפת לכם לדעת למה , אז בגלל שזה בדיקות נורא יקרות.

אחרי ביקור במיון נשים,בו חיבקתי את האסלה מצד אחד, ובכיתי נון סטופ מצד שני התבשרתי שוב כי אני צריכה לתאם תור לגרדה. התקשרתי לרופא שעשה לי את זה בפעם הקודמת, הפקידה המופלאה שלו אמרה לי תבואי, נכניס אותך.

הוא התבאס כמעט כמוני.

העובר קטן, למרות שהוא יותר גדול מהפעם האחרונה בה ראינו אותו.

דופק אין.

בגלל שאני על הגבול  ויש אולי עוד סיכוי מאוד קטן (שוב??) קבענו מצד אחד תור לגרדה, מצד שני עוד ביקורת..

אין לי כבר דמעות מרוב בכי. ואין לי כוחות להמשיך ולהתמודד.

עכשיו שוב אני צריכה לבשר להורים שלי על סוף הריון (מדהים שהם לא שומעים על ההתחלה אף פעם), לסדר פרוצדורה עם הביטוח ועוד שלל דברים.

אין לי כוח לשומדבר, אני אשמח לעצור את העולם.

אנא הימנעו מרחמים,

רוי.