אני מרשה לעצמי לאמץ מילים מהישרדות, ואלוהים יסלח לי שאני מאמצת דווקא מהגרסא הישראלית שדיי הורסת את המקור אותו אני אוהבת.
אז זהו,
יצאנו לדרך.
שבוע שעבר, הפקדתי את הוריד שלי בידי אחות מעבדה חייכנית, לטובת הרכבת פרופיל הורמונאלי שלי, והיום הפקדתי שוב את אותה הזרועה בידי אחות אחרת לטובת שלל בדיקות קרשיות , בחסות הרופא שלי וקופת חולים מכבי.
אני מודה, אני עוד דיי בהתלבטות עם הדברים, אבל הרופא שלי יחד עם שרון היו מאוד נחרצים, אנחנו בשלב ההמתנה. הרופא שלי המליץ (הרי הוא לא ממש יכול לאכוף את זה) על מינימום של שלושה חודשים שבהם לא ננסה להיכנס להריון, וכמו שאנחנו כבר יודעים הכניסה היא לא הבעיה פה, אלא להחזיק. ובמקביל הוא התחיל איתי מה שקרוי "בירור", שזה בעברית אין לנו מושג , אין לך היסטוריה רפואית אז בואו נתחיל לשלול דברים.
מסתבר שאחת הבעיות היותר נפוצות היא בעיה של קרשיות יתר, מכאן בעצם מתחילים.
הבוקר תרמתי את הוריד שלי לטובת שלל מבחנות בגדלים שונים, ספגתי בהכנעה שלל סיפורים עם סוף טוב (קצת קשה להתנגד שהיד שלך עם מחט), וזהו.
עכשיו?
עכשיו יש לי עוד חודש שיגיעו התוצאות,שאף אחד לא מבטיח שיראו משהו, ויש עוד בדיקות ועוד שלבים, אבל כרגע אנחנו מתחילים מזה. עד שיגיעו התשובות הבטחנו להיות ילדים טובים, סיכמנו שאחרי התשובות נראה מה עושים.
אני מקווה שהלילה הסיוטים יפנו את מקומם לסתם שינה, רצוי אחת רציפה, בלי ביעותים, ובלי דברים נוראים.
יאללה יצאנו .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
