יומן

הלוואי והייתה לי ממילה חכמה, משהו שיעזור

אבל אין לי

הלוואי והייה לי משהו שיכול להקל עליך את הכאב

אבל אין לי.

הלוואי והייתי יכולה להגיד לך שמתשהו זה נעלם, שמתשהו זה הופך לנסבל

אבל אני יודעת שזה נשאר, ואומרים שאפלו לתמיד.

אין לי מה להגיד, אני יודעת מה זה להרגיש שהשמים נופלים, והמילים הטכניות מתרגמות לכאב עצום שמפלח וחודר כל עצם בגף

ואף אחד לעולם לא יוכל לקחת אותו.

אני יודעת איזו דרך עברת להגיע עד לכאן, כמה יסורי נפש, כמה מחשבות, כמה פעמים גרדת את התחתית, וכמה פעמים הפחדים ניצחו.

ואני יודעת שעכשיו את שוב שם

מגרדת את תחתית הכאב, בודקת אם יש עוד לאן לרדת

ומגלה שהנה שוב החיים נתנו לך סטירה עצומה.

אני רוצה לחבק אותך חזק, ויודעת שעכשיו זה לא הזמן

אני מחפשת מילים

ויודעת שאין כאלו

אז אני פה.

שותקת.

מציעה את הכתף

ובוכה איתך ביחד.

מוקדש לאישה מדהימה וחברה טובה, שגם היא מצטרפת לסטטיסטיקה של אובדן הריון.