יומן

פיבי,

אני מנסה לכתוב לך מכתב יומולדת שנתיים וקצת נתקעת.

בין כל הדברים ורעשי הרקע של החיים , נדמה לי שהכתיבה הזו בבלוג קצת נעלמה ממני.

והרי הוא נפתח בשבילי.

אז איך זה להיות בת שנתיים?

חגגנו בשבוע שלם של מסיבות, הפתעות ושמחה. מדהים אותי כמה את שמחה. גם שהכול מסביב היה בבלגן, את שמחה.

אנחנו כבר שנתיים יחד, ועדין אני מוצאת את עצמי מתגנבת לא אחת ותוהה אם את שלי.

ואת כן.

אין כמו לקום לחיוך שלך בבקר.

 

השבוע במסיבה בגן, ציינתי בפני אחת המטפלות שאת רק בת שנתיים, כולם הרי בכיתה גדולים ממך בראש , וגם בשנה. עמדנו ככה הסתכלנו עליך והיא אמרה לי, מדהים כמה היא גדולה וקטנה.

ואת כמו שאת זוכרת להזכיר לנו לפעמים שאת בסך הכול בת שנתיים.

 

היה נפלא לחגוג לך , לראות אותך שרה לפני כולם, רוקדת, מחייכת, כמה ביטחון יש בך.

נדמה שרק אתמול עוד בכית בלי הפסקה, עכשיו את אשכרה מדברת, ואילו לא היו לך שגיאות קטנות וחינניות לא ההיתי זוכרת שאת ממש קטנה.

 

ילדה שלי, את מאתגרת אותי כל יום מחדש, מלמדת אותי עוד משהו, מראה לי עוד דרך להסתכל על הדברים.

 

אמא שלי אומרת שאני צריכה לעשות רשימה של כל הדברים שאת כבר עושה, בעיני זה כל כך מיותר, זה באמת משנה אם את סופרת בעברית ואנגלית עוד לפני גיל שנתיים? למי בדיוק.

אני יותר נפעמת לראות אותך משחקת עם אחרים, נעצרת ברחוב מול תינוקות ומדברת איתם, או חולקת צעצועים עם ילדים בגינה, מחבקת ילד בוכה. אני רואה את הלב שלך נפתח ושלי מתפוצץ באהבה, הרי מה שחשבו באמת זה שתהיי בת אדם טובה לא? כל השאר כל כך לא חשוב בעיני.

 

אז יומולדת שמח נפלאה שלי,

שיהיו לנו עוד המון שנים יחד

 

אמא

<במחסום כתיבה רציני>