יומן

כל העשרה חודשים אחרונים נכנסים לתוך שקית.

שקית של סופר.

נגמר.

אני אורזת את החפצים האישים שלי, ברכות ימולדת, שנות טובות, כמה פיצפקס שאספתי.

סוף עידן.

אני עוברת במסדרונות, מקבלת חיבוקים מאנשים קובעים להיפגש.

במקום  עם האנשים האלו  ביליתי כל כך הרבה שעות בכמעט שנה האחרונה, ועכשיו הכול נגמר.

אני נכנסת ללשיכה, מחפשת את הבולדוג להגיד לו שלום אחרון, כמה סמלי שהוא בכלל לא במשרד. אני מחלקת נשיקה למזכירה שלו, אומרת לה שאני אבוא בתחילתה שבוע לסגור דברים עם כוח אדם (כי האחראית בחופש.. אי אפשר להיות מפוטר בלי חתימה שלה). ושתמסור לבולדוג ד"ש.

סוף תקופה.

ערב

אני נכנסת למשרד של איש הגשם, קבענו לשש, ואני חמש דקות קודם, מה קרה רוי זרקו אותך מהמשרד? הייתי בטוח שלפני עשר את לא פה, הוא סונט בי מופתע מההקדמה שלי. סיפרתי לו שפוטרתי והוא כמעט נחנק. אדיוטיים הוא פולט. יצאנו לסיגריה ולהשלמות, אנחנו מדברים על העבר, על ההווה על דברים שאמרתי לו אז, הוא קצת נעלב מהתובנה שלי למערכה ביננו, נחנק שאני מספרת לו את הנקודה שלי, מנסה להביא את הצד שלו.

אני אוהב לדבר איתך הוא אומר. לסנוט בך לראות את הקמט הזה בפה שלך שאת בקריז.

נכנסנו פנימה.

ובין לבין העבודה (בכל זאת התכנסו לנסיבות מקצועיות) אני מספרת לו על שרון, על האהבה על החיים, הוא בניגוד להרבה אנשים מאמין, הוא תמיד היה כזה. לא מפתיע אותו ברור לו.

ואנחנו חוזרים אל העבר, מערבבים אותו בהווה.הוא מספר שאחרי הייתה לו חברה (בת 22 כמובן) ששברה לו את הלב. הוא אומר לי שהוא נזכר שאמרתי לו שעד שלא ישברו לו את הלב עד שמשהי לא תזרוק אותו מכל המדרגות הוא לא ידע אהבה אמיתית. צדקת הוא מודה.איש הגשם חושב שאני צודקת במשהו זה השיג.

 הוא מספר לי על החברה הנוכחית שלו, על זה שבפעם הראשונה בחיים הוא עם משהי שהוא מסוגל לראות את עצמו איתה עוד עשרים שנה. אני זקן הוא פולט לא כמוך אבל בדרך.

אתה עוד צעיר, והיא בכלל ילדה , קח את זה לאט.

אחרי שעה ופתרונות עבורי אנחנו נפרדים.

רוי שיהיה לך הכי אושר בעולם, את נראית.. שלמה.

 אני יודעת שהוא צודק