יומן

מכתב הבקשה:

היי לך,

אני אתחיל בבקשה ואחר כך בהסבר.

בקשתי היא שרוי תהיה חברה שלי (במסגרת הרטרו וברוח התקופה של נעורינו בשנות השמונים היה מקובל להעביר בקשה דרך חברה טובה ורוי בחרה בך. ללא אישורך זה לא יהיה רשמי).

ועכשיו הסיבות וקצת רקע לסיפור.

הכרתי את רוי באמצע שנות השמונים דרך חברה משותפת. היינו אז בני 13-14, היא גרה בעיר אחת במרכז, ואני בעיר אחרת.

נפגשנו במסיבה של החברה המשותפת והאהבה פרחה לה.היינו יחד כשנה, כאשר כל הזמן היינו בקשר של מכתבים וטלפונים ונפגשנו בסופי שבוע. כשאני הייתי אצלה הייתי ישן בחדר של אחותה שהייתה בצבא (כמובן שלא ממש ישנתי כי רוי הייתה מתגנבת אלי לחדר ובבוקר לפני שההורים שלה היו קמים חוזרת למיטה שלה) וכשהיא הייתה מגיעה לעיר שלי היא הייתה ישנה אצל החברה המשותפת.

כיוון שהייתי ילד תפרן ואוטובוס לרוי עלה הרבה כסף, נאלצתי לעבוד בכל מיני עבודות במהלך השבוע (בייביסיטר, שטיפת רכבים פועל שחור במסעדה), כדי שיהיה לי כסף להיות עם רוי.

בקיץ שבין כיתה ח' לכיתה ט' נפרדנו אבל אני לא זוכר למה. אני רק זוכר שזו לא הייתה פרידה רעה כי עדיין אהבנו. אני חושב שהמרחק  גמר אותנו...

במהלך עשרים השנים הבאות עלתה דמותה של רוי לנגד עיני בכל מיני מצבים ותמיד תהיתי מה קורה, ואיך היא נראית, איפה היא ומה היא עושה. רק שלא היה לי האומץ לנסות ולחפש אותה, ולא ממש ידעתי איך ואיפה.

לפני שנתיים עבדתי במשרד העוסק באיתור אנשים ולא ממש אהבתי את העבודה. זו עבודה עם קארמה רעה כי כל הזמן משקרים לאנשים ואני לא ממש טוב בזה (מעבר לזה שזה נראה לי בזבוז אנרגיה לשקר). יצא לי לחפש הרבה אנשים מהעבר שלי ורק את רוי סירבתי לחפש, למרות שהיא הייתה האדם שהכי רציתי למצוא. כששאלתי את עצמי למה הבנתי שהיא מתקשרת אצלי למשהו נקי וטהור ולכן לא יכולתי להביא את עצמי לחפש אותה משם.

לפני חודש לערך התחלתי לחשוב על רוי בתדירות יותר גבוהה. על בסיס יומיומי ממש. בעיקר בערבים, בטיול עם הכלב. מכיוון שעזבתי את העבודה , היה לי יותר זמן לחשוב לי הרבה זמן לעצמי ולמחשבות ובניסיון להבין מה אני באמת צריך ומה יותר דחוף לי מעבודה חדשה, הגעתי למסקנה שאני צריך אהבה בחיי, וזאת למרות שכבר הייתי די מיואש וחשבתי שאבלה את חיי ללא אהבה, עם החיות הנחמדות שאני מגדל.

לפני כשלושה חודשים התחברתי סוף סוף לאינטרנט. במחשב שלי השתמשתי בעיקר כדי להגיש עבודות ללימודים וכדי למצוא עבודה. כשראיתי שזה לא הולך, פתאום הבנתי: האינטרנט היה בשביל למצוא אהבה. בשביל למצוא את רוי.

לפני כשבועיים, בעוד יום בו לא הפסקתי לחשוב על רוי, נכנסתי לאתר חבר'ה, איתרתי שלוש בנות ששמן כשמה, ניחשתי מי מהן זו היא ושלחתי אליה הודעה. בהודעה השארתי פרטים שרק היא תוכל להבין, אם זו היא.

יומיים לאחר מכן חיכתה לי שם הודעה, "תפסיק לחפש, מצאת אותי," היא כתבה והעלתה חיוך על פני, "זה הטלפון שלי... תתקשר."

לידע כללי, אני סנילי בטרוף ולא זוכר כלום מהעבר או מההווה, אבל את השעה אני זוכר. 17:22.

דבר ראשון – הלב שלי דפק כמו מטורף מרוב התרגשות. דבר שני - רשמתי את הטלפון שלה. רק שלא יכולתי להתקשר באותו רגע, כי הייתי בדרך למסיבת יום הולדת משפחתית, ולרוי אני צריך יותר זמן. כן, זה מה שעבר לי בראש, לי, שאחרי עשר דקות בטלפון אני מתחיל להיות חסר סבלנות ומחפש דרכים לנתק. איתה רציתי יותר זמן. עשר דקות נראו לי לא מספיקות.

התארגנתי למסיבה ונסעתי לאסוף את אחותי  ארגנתי הכל והיה חסר לי איזה משהו קטן. אז קפצתי לבית של אמא שלי.

אבל שם כולם קפצו עלי, עשו לי מסיבת יום הולדת בהפתעה. ואת לא תאמיני, אבל אני בכלל לא זכרתי. גרוע מאוד בתאריכים, את מבינה? הייתי בטוח שיום ההולדת זה לאחד מהאחיינים שלי. גם ככה חלוקות הדעות על תאריך יום ההולדת שלי. הם פשוט חגגו לי בתאריך העברי.

ואז, בדרך הביתה, הבנתי. רוי היא המתנה שלי ליום ההולדת. בהתרגשות גדולה התקשרתי אליה והשיחה נמשכה יותר משעה. קבענו לצאת לשתות משהו (ואני בכלל לא שותה אלכוהול) לכבוד יום ההולדת שלי. סיכמנו שהיא תצא מהמקלחת ותתקשר אלי.

רק שחמש דקות אחר כך קיבלתי ממנה טלפון: "אולי אתה רוצה, במקום ללכת לפאב, לבוא אלי?"

כמובן שהסכמתי. מיד.

דיברנו עד שבע בבוקר, אנרגיות מטורפות סביבנו ואנחנו יושבים ומדברים עד שעולה האור ועוד אחרי זה. דברים שאי אפשר להסביר בכלל.

קבענו לדבר שוב באותו יום ונפגשנו אצלי בדירה. זה היה מדהים. הנשיקה הראשונה, החיבוק, המגע, החיבור כל כך עמוק ובכל כך הרבה רבדים שזה היה מטורף.

ואז אמרתי לה שאני אוהב אותה. היא הייתה קצת המומה. היא לא ידעה איך לעכל את זה כי גם העולם הרגשי שלה השתולל, אבל את זה תצטרכי לשמוע ממנה כי אני יכול לספר רק את הגרסה שלי.

ביום שבת לא נפגשנו וזה קצת הטריף אותי. מין תחושת רעב כזו וריקנות, שמשהו חסר עמוק בפנים... אבל ידעתי שהיא צריכה את הספייס שלה כדי לחשוב ולעכל את מה שקרה. חיכיתי למחר.

ואכן נפגשנו ביום ראשון,ומאותו יום אנחנו  מבלים וישנים יחד כל לילה, מעמיקים את הקשר בינינו, מדברים ואוהבים שעות. זה רק הולך, מעמיק ומתחזק. אני הבנתי שרוי היא האחת שלי. אותה אהבה שכולם מדברים, חולמים ומפנטזים עליה. אחרי כל החרא שעברתי בחיים מצאתי אותה. והייתי עובר את זה שוב ויותר כי רוי שווה את זה. היא האישה של חיי, הזוג שלי, השותפה שלי והאהבה שלי. היא עושה אותי אדם טוב יותר בזכות החיבור הזה לאהבה שמתפרצת ונובעת ומציפה את הכל.

אני אוהב אותה ומאוהב בה ואין לי מספיק מילים לתאר לך מה רוי גורמת לי להרגיש ומה אני מרגיש כלפיה. כל מה שאנסה להגיד יהיה כל כך חיוור ורדוד שאני לא מסוגל אפילו לחשוב על מילה כל כך גדולה או עוצמתית לתאר את זה.

אנחנו משלימים אחד את השני ומביאים את עצמנו לשלמות. ביום הרביעי כבר היינו מסוגלים להשלים משפטים ומחשבות ולהרגיש אחד את השני גם כשאנחנו לא ביחד ואפילו לא באותה עיר.

אני מצטער, אבל באמת אין לי מילים לתאר את ההרגשה הזו של האושר, האהבה, השלמות, האור והחיות.

יש עוד הרבה מה לספר כמו כל הסימנים שהיו סביב או זה שתמיד החיים שלנו התנהלו במקביל ושהיו אחד ליד השני ופספסנו אחד את השני, איך עבדנו בנין ליד בנין או בצבא היינו באותו בסיס ולא נפגשנו. זה ממש כמו בסרט "דלתות מסתובבות".

אבל זה לפעם אחרת.

אז שוב, להזכירך, אני מציע חברות לרוי דרכך.

מחכה בקוצר רוח לתשובה ממך ושיהיה לך יום נפלא וקסום,

שרון.

המענה של החברה:

שרון יקר,

המכתב הזה הוא אחד ממכתבי האהבה המרגשים ביותר שיצא לי לקרוא. אני לא יודעת מה עמדתך לגבי העברת מכתבך המקסים לרוי, ועל כן אחכה, אבל דבר אחד אני יכולה לומר לך:

יש לך את ברכתי. יש לכם את ברכתי.

שרון, אני שומעת את רוי ובמקביל קוראת אותך ומשהו זז לי בבטן. כאדם העוסק בתחום שלך, אתה בטח יודע על איזו הרגשה אני מדברת. הרגשה של "זה נכון", הרגשה של "חיבוק כפול ונעילה". האנרגיות המטורפות האלה, זה לא סתם. כששני בעלי אנרגיות שאמורות להיפגש אכן נפגשים, היקום מגיב, ובעוצמה.

אני מאחלת לכם רוב אושר בחברותכם.

מי ייתן וזו תחילת הדרך שתוביל אתכם לאושר המושלם.

תגובתו של שרון:

היי לך,

אין לי בעיה עם זה שרוי תראה את המכתב. הדבר הראשון שאמרתי לה כשכתבתי אותו הוא שהעותק שמור בדואר היוצא ושהיא מוזמנת לקרוא. אני חושב שבאיזה שהוא מקום המכתב גם בשבילה, כי יש דברים שאולי לא יצא לי להגיד לה.

אני שמח שאת מאשר ויותר מזה- שאת מבינה. כי לצערי לא כל אחד מסוגל להבין או להכיל את מה שיש ביני לבין רוי, ואנשים כל הזמן המומים מהסיפור ולא תמיד מבינים את העוצמה. רוב האנשים רואים את זה כסיפור לא יאומן מהאגדות ולא כמשהו שנועד להיות.

אני שמח שאתכן מבינה ושיש לרוי אותך. אני גם מבין למה היא התעקשה שאכתוב לך.

הרבה אושר ואהבה,

שרון.

התגובה לשרון:

עכשיו אני שמחה על אחת כמה וכמה ואעביר את ההתכתבות אליה.

ערב נעים.

ואת כל ההתכתבות הזו היא שלחה אלי:

מננו אליך, יקירה.

אני רק המתווכת המאושרת.

להתחיל דיאטה?

בערב אנחנו נפגשים, הוא פותח את תיבת המייל, בואי תקראי. קראתי כבר אני אומרת לו, היא שלחה לי, ושוב הדמעות בעיניים.

אני יושבת וקוראת את כל התכתובת הזאת שוב, הוא הולך מכין לי כוס תה, מביט מהצד.

יש עוד כל כך הרבה מילים להגיד לך שנראה לי שהם קטנות מהרגש שלי..

והדמעות שלי זולגות מעצמן.

אני אוהבת אותו.