יומן

באופן לא מפתיע(הפתיע רק אותי לכולם היה ברור שזה מה שיקרה)  הצלחתי לקמבן לעצמי פרויקט קטן מה שיפריד אותי מהלשכה לפחות לעוד שבועיים ייתן לי אוויר ויכולת לנהל מו"מ על כמה הצעות שיש עוד פתוחות. וירחיק גם את מנהל הבנק שלי ממני.

ביום חמישי בעודי עושה יפה שלום הצלחתי להתעצבן על הבולדוג עד כדי כך ששכחתי שאני מנסה להפסיק לעשן. זה עלה לי ב 2 סיגריות. בכל זאת 2 זה פחות מ 25.. אני מתמודדת עם המון דברים יחד, להפסיק לעשן זה לא אחד הקלים בהם.אמונה ורצון. אני חוזרת ומשננת לעצמי. אני מקווה שאני אצליח לעבור 25 שעות בלי סגריה.

מטופש לא? תמיד האמנתי שברגע שאני ארצה משהו מספיק חזק זה יקרה.  או אולי אני לא רוצה מספיק ?

רוצה רוצה...

זמן לעצמי.

אני ושרון בלתי נפרדים , מצב האבטלה של שנינו גורם לבקרים מדהימים של אהבה, לארוחות בוקר שלא קיימות בעצם בתקופה נורמלית. מחר זה יסתיים כי אני מתחילה לעבוד, בקטן אבל בכל זאת. בתוך כל הבייחד הזה כמעט ואין לי זמן לעצמי, זמן לכתוב פה, זמן לעשות דברים לבד, אני יודעת שזה זמני, שזו התחלה.

הנה לא ראיתי אותו רק כמה שעות ואני כבר אחוזת געגועים..

אני בוחרת בביחד.