יומן

באחד הערבים השבוע בסופו של  יום קצת  מטורף, כמה פגישות עם חברים ורגל אחת כואבת הוא הולך לטיול עם הכלב. הטיולים האלו נעשים לפעמים ביחד, לפעמים הם הרגעים שלנו לבד.

פתאום הם מגיעות אלי לנייד, מילות אהבה קטנות.

כבר מרגישה יותר טוב.

הוא חוזר עם חיוך של מליון  דולר ויד אחת מאחורי הגב.

זר פרחי בר.

קטפתי  לך הוא מגיש לי אותם

אהבה גדולה.

אחי גיסתי והמשבר.

מילים רבות כבר כתבתי פה על אחי הצעיר והנשוי הטרי. באופן לא מפתיע התחילו צרות בגן העדן.

מדהים אותי איך שני אנשים מתעוררים לגלות שלא הכול ורוד בחיים, איך אחי מגלה לאט לאט את זוגתו, והיא כמה מפתיע מגלה שלא ממש התחתנה עם גור חתולים.שני ילדים שרק אלוהים יודע מה בער להם להתחתן.

השבוע גיסתי התקשרה אלי, אלי. החשד שלי היה מידי. זה שאין פה סיפור אהבה בינינו זה לא ממש סוד, זה שהיא יודעת שאם יש אחת במשפחה שאחי יקשיב לה וזו אני גם זה לא סוד. אבל מפה ועד להתקשר ולבקש את עזרתי?

בדמעות היא מספרת לי על המשבר, על הבעיות על זה שהיא לא יודעת מה לעשות, אומרת דברים שמדליקים לי נורות אדומות בראש, ודברים שגוררים אותי לגל צחוק בלתי נשלט (כן כן אני נוראית אני יודעת) הבטחתי לה לנסות לדבר איתו, גם ככה קבענו לקפה רק אני והוא. יום לפני זה אני עוד מתייעצת עם שרון, מדברת איתו על זה שיש לי תחושת בטן שעושים לי תרגיל קטן, ושאני לא רוצה לפגוע באחי חס וחלילה, שרון שעדיין לא מכיר את הנפשות מזכיר לי ללכת עם חושי הבטן שלי.אני כמובן מתעלמת מהם.

הקפה הגיע, עדכונים שוטפים שלי (והפעם יש המון) הלימודים שלו העבודה החדשה שלו ואכשהו התגלגלנו לזוגיות. אני מגששת , שולפת מילים, נדה האיש אבן. ואז אני מספרת לו שהיא התקשרה , אנחנו מנהלים שיחה על תום הגן עדן, על זה שירח הדבש שלו נגמר והחיים האמיתיים החלו. שיחה לא פשוטה אני יודעת שקשה לו לדבר. נאמרו הרבה דברים בשיחה הזו.

בדרך חזרה אני מדברת עם ההורים שלי על מחר ובדרך אגב מעלה את הנושא. מה שפותח תיבת פנדורה מופלאה. מסתבר שגיסתי היקרה התקשרה גם להורים שלי בניסיון לסדר את ההדורים על אחי היקר, אכן היא מסובבת את כולנו על האצבע הקטנה.