בהתחלה חשבתי שמדברים על מופע חדש, על שיר חדש, על עוד משהו. מי חשב משהו אחר בכלל.
שרון לא מבין את הנטיה המופלאה שלי לפתוח טלויזיה על הבוקר, אישות הוא מעדיף רדיו, זה לא שאת יושבת מולו הוא אומר לי.
שיגיד.
שרון, אהוד מנור מת, אני פולטת מנסה להבין, מה את אומרת ?????הוא שואל מהחדר השני.
מת.
נגמר
עוד אחד.
התיישבתי.
יש הרבה יוצרים בארץ , המון אנשים שהמילים שלהם נגעו לי בחיים, אבל הוא היה אחד היוצרים שגם השפיע לי על החיים. לי ולעוד המון אנשים.
בזמנו שקראתי שהוא היה חולה בסרטן וניצח , אמרתי לעצמי, גם ג'ינג'י גם מוכשר וגם עקשן.
ככה התקף לב?
קשה להיות אומן בארץ שלנו, כנראה שזה עושה משהו בלב.
והלב שלי התכווץ.
בוקר
אני מתעלמת המעיתונים, מוזר אולי לא ממש , הוא זכה עוד בחייו לשבחים ולא היה צריך למות בשביל שיגידו שהוא יוצר גדול. אבל יאללה דרבוקות חוברות. כמה הולכים בשנה לא יאמן, אשכרה הפקת ענק בשימים כל הכבוד על הליין אפ.אבל אולי חלאס? מי יכול לראות את כולם.
במשרד מדברים על זה, ברדיו מדברים על זה, הוא פשוט חלק מכל אחד ואחד..
בערב אני מגיע הבייתה מתיישבת למהדורה של ערוץ 10
ואז זה עולה, הדמעות.
הרגשתי שלקחו ממני משהו.
כל כך הרבה שירים, מילים שנגעו והיו איתי בשמחות, בעצב בחיים.
הייה שלום, איתי תמיד תשאר.
ודווקא את מה שאני מרגישה עכשיו אלו לא מילים שלך.. אבל בכל זאת..
"כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי
ימות איתך, ימות איתך." (רקמה אנושית /חווה אלברשטיין )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
