יומן

זוגיות

קצת מוזר.. בסבב הרציני הקודם שלי המצפון שלי תמיד היה שם, כל עיקוב בעבודה היה מלווה ברגשות מצפונים עצומים, לבוא הבייתה מה הוא יגיד.. ותמיד ברקע הייתה השיחה ההיא בסוף.. תתחתני עם העבודה שלך..

עכשיו זה אחרת מאוד אחרת.

אני רוצה לבוא הביתה כי אני מגעגעת, שרון שהיה מחוסר עבודה רשמית בחודשים האחרונים(מה שהוא עשה לנו בבית וחיפושי הדירה שלו זו עבודה לשלושה אנשים לפחות והוא חסך לנו איתה כמה מאות שקלים של בעלי מקצוע )  מעולם לא אמר מילה, גם שהשעות היו מאוחרות, רק דאג תמך בא לאסוף אותי והכין לי מטעמים אחרי יום עבודה רצוץ.. גם שהתלבטתי בין משרות שהשעות בהם היו שונות, הוא תמך בזו שלדעתו תגרום לי לאושר רב יותר..

השיגרה החדשה שהחלה השבוע, אחרי ששרון חזר למעגל העבודה היא בכלל מוזרה, יוצאים לעבודה בנפרד (נחשו מי נשארת עוד בסדינים בבקר) חוזרים מקפידים על טיול משותף עם הכלב, שיחות על העבודה על הדברים..

רוגע שכזה.

חתונות:

הקייץ לא התחיל וכבר יש חתונות באופק, אישית אני לא ממש חובבת חתונות אבל חתונות זה שמחה ואני מעדיפה שמחה.

את הסבב תפצח חברה טובה , מייד אחריה סבב מס' 2 של החבר הכי טוב שלי (שברור לו שלחתונה הזו הוא לא יקבל מענק כמו בחתונה הקודמת ) והשבוע התבשרתי שחבר נוסף הציע נישואים סוף סוף לחברתו.

היום בהרמת כוסית עם איחולים לשנה חדשה (פסח היה פעם ראש שנה של משהו..) כול הבנות איחלו לעצמן לרקוד אצלי בחתונה.כולם מדברים איתי על זה.

אני ושרון לא.

דיברנו על זה המון בהתחלה, אכשהו ברור לו יותר מלי שאנחנו נקים תא משפחתי שהוא קלט שאני בלחץ מהסיפור פשוט החלטתנו לתת לזמן לעשות את שלו. להפסיק לדבר על זה.

וכולם מדברים איתי על זה. כאלו שבלי טבעת זה לא שווה..

שיחפשו.

חג שמח. ורק בשמחות!