יומן

בלילה שניסיתי להירדם סוף סוף, להרגיע את הטורבו הפנימי שלי. אמרתי לעצמי. זה היה חתיכה של יום.לא יום שלושה ימים

נרדמתי.

אני לא יודעת איפו הכול התחיל, אני לא יודעת איך הכול התגלגל לשם אבל אמש היה אחד הימים היותר קשים מוזרים וטעונים שעברתי.

אולי זה התחיל לפני כמה שבועת אז התקשרה אלי תאומת נפשי, חברתי משכבר הימים עם חלום מוזר שהיו בו שלושה, אנוכי אקסי המיתולוגי אישתו הנוכחית, אני זכרתי שהיא אמרה שאני בהריון, היא אמרה שאישתו, סופו של עניין אמרתי לה להתקשר אליו (הם עדיין בקשר רופף שחובר אחרי שנים של נתק) ואכן צדקתי אישתו בהריון מתקדם.

זה המשיך בחג. נכון זה לא חג ראשון בו אני לא רווקה ובזוגיות יציבה אך עדיין לא יכולה לשים את האצבע על הדופק מה היה שונה. החג הזה היה שונה, ברגע ששרון הצטרף אלינו אל הסדר, הסדר היה אחר, כל מנהגי העולם שהיו בו מתמיד נמוגו, לא יודעת היה ממש אחרת, קשה לי להסביר את זה במילים.וניסיתי. בסוף הסדר שרון לא הבין על מה ולמה המהומה, על מה ההכנות והתהיות אם הוא בטוח שהוא רוצה לעבור את זה.. היה בסדר הסדר שלך.

ואז שיחות על העבר, חלקתי עם שרון את המחשבות על היפוך העולם, דיברנו על המיתולוגי שלי, דיברנו עליו דיי הרבה יחסית לעבודה שאני ממעיטה לדבר עליו גם ככה, דיברנו על חגים, דיברנו על החג האחרון שהיה אי שם דיברנו על הבשורה של ההריון, על זה שהרגשתי שסוף סוף אני והוא מתחילים משהו חדש..

בחג ההורים שלי הגיעו לבקר בדירה, אבא שלי כבר היה כאן בפריקות  וצחק לראות את ריצפה  אמא שלי טרם ביקרה, וידעתי שיהיה לה מה להגיד, תמיד יש לה מה להגיד. טעיתי. חוץ ממלמולי אושר על כמה הבית יפה, ואיזו מציאה זו , מילה רע , מילת ביקורת תובנה כלום.

אמא שלי- מבהילה אותי פחד.

בסוף שבוע של החג הזה דיברנו גם על העתיד, דיברנו על חששות כלכלים שלי (התחבר נפלא לעבר) על העתיד על לחסוך , על ההתנהגות המוזרה של אמא שלי(ששרון הפליא לתרגם אותה לשפה שגם אני מבינה)וגם על חתונה וילדים.

כן הנושא  הזה שלא מדברים עליו עלה באחד ההקשרים, ופתאום מצאתי את עצמי מדסקסת איתו את הפחדים שלי, את הלבטים שלי, פתאום נכנסו לדיון על חתונה אזרחית כן או לא. כמה אורחים ומתי.. שמעתי את שרון אומר, תראי נחסוך חצי שנה ויהיה לנו כסף לאיזה חתונה שתרצי.. אני לא יודעת איזה חתונה אני רוצה..

נבהלתי קצת.

מדד העומס עלה.

בלילה ההוא חלמתי על המיתולוגי, חזרתי במחוגי הזמן אל הפרידה ההיא שלנו, רק שהפעם ההיתי כמו היום, שוחחתי איתו ואמרתי לו שהנה אני צדקת.

בין חלום לערות יחד עם טלפון מצלצל צעקתי לשרון בשם של המיתולוגי שיבוא לקחת את הטלפון.

בצהרים שרון מדבר איתי, צוחק אומר לי הלו קראת לי בשם של המיתולוגי שלך בבקר התבלבלת קצת, אל תדאגי זה לא מפחיד אותי , הגיוני אחרי כל הדיסקוס.

אז הבנתי שזה לא היה בחלום.

אמצע היום ואני כבר נסערת מלחמת עולם רצה לי בראש, המחשבות על חתונה, מחשבות על הורות וההבנה כמעט שהנה זה בא. שיחה עם הנשואה  והדמעות  הם עומדות להן בגרון.

בצהרים אני הולכת לעשות סידורים במרכז העיר, "האזור שלי", מאז שעברנו כמעט ואני לא מגיעה  לשם, התגעגעתי קצת  לרעש לבלגן.

קבעתי עם שרון שיבוא לאסוף אותי, מה שאמור היה לתת לי עוד חמש עשר דקות בהמולה  ואז פתאום ככה, אני פוגשת את המיתולוגי שלי באמצע הרחוב. נשיקות חיבוקים ושיחה של עשרים דקות. מדברים על העתיד, מדברים על העבר על בני המשפחה, על מה שעובר עלי (אני גם מעודכן הוא סונט בי, ואני מנסה להדחיק את העובדה שבדיוק כמו שאני קיבלתי עד היום רסיסי מידע גם הוא) צוחק ואומר לי הנה יצא לך משהו עם השרון הזה שדיברת עליו שהתחלנו לצאת... חטפתי שוק. לא זכרתי בכלל שדיברנו על שרון.

הוא מאחל לי בצלחה, לכי על זה הוא אומר, תזרמי תמיד ידעת מה את עושה גם שאחרים אמרו לך שאת טועה ושאת מטורפת, את יודעת בפנים מה נכון לכי על זה. הוא מאחל לי, אני חולקת איתו את "הטירוף" של  הזמן האחרון, את זה לאט לאט אני פוגשת אקסים ועשה "סגירות" . הנה גם איתי סגרת מעגל הוא מחייך. אנחנו נפרדים שהוא אומר שאולי כדאי שנלך לשתות פעם ביחד, אני מחבקת אותו קרוב אלי ולוחשת לו שאשתו תהרוג אותי ולי יש בשביל מה לחיות..

נפרדנו. בפעמים הבודדות בהן נפגשנו מאז שנפרדנו לא חשתי את הזעזוע עכשיו זה הכה בי תחושה שאני לא יכולה להסביר, מפלס הרגש עלה שוב, אני מביטה אל השעון וקולטת ששרון מאחר כבר בעשרים דקות מהזמן שקבענו, מחייגת אליו הוא מתנצל מסתבר שהתעכב. הכול בסדר הוא שואל, כן עברתי חוויה מערערת קצת אני חולקת איתו.

שהוא מגיע כל מה שאני ורצה זה לחבק אותו חזק, עוצמת האהבה שלי אליו עלה בכזו רמה שקשה לי להסביר אני מתקשה להינתק ממנו, הוא מתקשה לנהוג שאני כרוכה סביב גופו.

 בטיול הערב שלנו עם הכלב אני חולקת איתו את עוצמות היום, מנסה להוריד את העוצמה, והדמעות זולגות משל עצמן, שרון כהרגלו בטוח באהבה שלנו , בטוח בדרך מוצא לזה הסברים הגיוניים  וכאלו שנשמעים כאלו בעיקר מחבק שותק איתי ונותן להכול לצאת.

אני מוצפת , מרגישהכאילו אני טובעת ברגשות של עצמי..

איך שאנחנו חוזרים מהטיול הנשואה  מתקשרת, רק בצהרים דיברנו על זמן איכות בנות, מאז שעברו מהעיר, כל הפגישות שלנו הן בנציגות משפחתית, היה חסר לי זמן איכות. יאללה תתלבשי אוספים את  האמא הטרייה 2 לערב בנות ראשון שלה מאז הלידה.

זה בא בדיוק בזמן. אני מתלבשת ,בעידודו של שרון אני מדלגת על התוכניות שעשינו להערב ויוצאת עם שתי אמהות. בדרך חשבתי שאולי זה לא היה הזמן לעוד שיחת חיתולים מטרנה אבל כמה שטעיתי.

רוב הערב פרקנו את המוקשים  שלי, לאט לאט עברנו פחד פחד ופירקנו אותו לרסיסים, הנשואה  צחקה ואמרה לי שזהו נפל לי האסימון סופית על החתונה, ששאלתי אותה איך היא יודעת היא הזכירה לי שאת השיחה זהו ניהלנו רק בהיפוך תפקידים, אני מולה.

ודיברנו על הגיל, ועל העבר, ועל ההווה, ועל תפקיד הזמן שמשום מה התפוגג לו עם שרון, האמא הטריה שנזפה בי בתחילת הערב על זה שעשינו את החג ביחד (יש דברים שלא צריך לעשות לפני החתונה) שינתה את דעתה, והסבירה לי בעדינות שלפעמים זמן לא מה שקובע.

אחרי שעברנו על הפחדים , אחרי דמעות , הודעת טקסט של אהבה משרון( שהיגע בדיוק בזמן) הרגשתי פתאום את התובנה כן אני בדרך להיות אשתו של.. ואמא.

ואז עברנו לדבר על הילדים, על הבעלים.. שיחה שבד"כ אני לא אוהבת להיות בה .

חזרתי הביתה, שרון היה במצב של נים לא נים במיטה , חיבקתי אותו חזק והדמעות הן שוב פרצו.

כל כך התגעגעתי.

והוא לא יודע דבר על התובנה.