יומן

האמת שכתבתי ומחקתי פוסט שלם על חתונות שהיה אמור להיות מוקדש לתולי  אישה יקרה  אשר תעשה את דרכה לחופה השבוע. (כתבתי על זה פה). כתבתי אותו מחקתי אותי שיפרתי ואיכשהו הוא לא נראה לי שלם.

ניהלתי דיון שלם עם עצמי מה גורם לנו לרצות תעודת הכשר מהחברה, האם חתונה זו תעודת ביטוח ולמה אנשים  מסכימים להתחתן גם שהסטטיסטיקה עומדת 3:0 נגדם.

אכשהו זה לא נראה לי נכון.

מי שעוקב (מי שלא מתבקש ללכת אחורה ) יודע שבכמעט שנה שאני כותבת פה עברתי תהפוכות גורל, שיכולות להיות תסריט לטלנובלה לא רעה במיוחד..

מהניצוצות  והאכזבה עם זה לזה שלא סגור על עצמו, דרך הילד וועד למשודך.

ואז פתאום שרון.

השלושה חודשים האלו (כמעט )לקחו אותי למסע אחר, מהיר חותך כאב בתוך עצמי, בתוך הרצונות שלי בתוך חדרי הלב שלי. שלושה חודשים זה בערך כל מערכות היחסים שהיו לי בכמה שנים האחרונות אבל זה כאלו הוא היה שם תמיד, כאלו הנשמה שלנו מעולם לא נפרדה.

ועברתי ימים לא קלים של אהבה, של חומות של חששות, של סביבה שלא תמיד הייתה מבינה.

עברתי.

אמש אי שם אחרי חצות בעודנו שוכבים לנו במיטה, משוחחים (סנילים שכמונו לא יודעים איך בדיוק הגענו לשם) זה הגיע, איכשהו הוא אמר לי שאם הוא היה יודע שהתשובה היא לא לא, הוא היה מציע לי נישואים מזמן, אמרתי לו שאני לא סגורה שהתשובה שלי לא השתנתה. הדיון עבר למשהו אחר, משפטי הסחה שכאלו ואז שרון שאל אם הוא יכול לשאול שאלה.

הוא שאל אם אני מוכנה להיות אשתו ולהתחתן איתו.

אמרתי לו כן.

וברז הדמעות נפתח (ואיתו המחסור בחמצן).

בכיתי , בכיתי ובכיתי. בכינו קצת, בכיתי עוד יותר.

שעות של חיבוקים, לילה שלם של מילים ונפש צוהלת.

נבהלתי קצת מהבלגן הצפוי הובטחנו לא לעשות מזה בלגן.

אני כותבת את זה ובוכה שוב.

זה היה לילה עמוס בפרטים קטנים שלנו, פרטים שיישארו רק שלנו.

בהתחלה רצינו להודיע למשפחות שבוע הבא, בבקר אני אחרי לילה בלי שינה(איך הוא נרדם ???? רק הסאונד של הלב שלי זה רעש תופת) והוא אחרי קצת הוא הציע שנלך לספר למשפחות היום.

וככה הלכנו קודם לשלו (היה להם ברור) אח"כ לשלי(אמא שלי בתחושת הבטן שלה אמרה לאבא שלי בצהרים שאנחנו באים להודיע להם על חתונה.. מה הולך פה?).

בין לבין הודעות לחברים קרובם, וארוחת ערב עם המתחתנת החדשה, שהפוסט הזה היה אמור להיות כולו שלה.

תראי מה זה תולי, שנה עברה, שנה והכל השתנה.

יש לי עוד המון מילים אבל הדמעות מסתירות את המסך, עשרים שעות אחרי ואני עוד מתרגשת נורא.

אני אוהבת אותו .(והולכת לנסות לישון)