יומן

דווקא התחיל טוב הסופ"ש הזה, אמרתי יפה שלום ולא להתראות למקום עבודה  אחד, חתמתי חוזה משופר במקום  עבודה אחר, והשארתי לעצמי שבועיים בשביל לתכנן את החתונה שלנו.

ומאז אני לא ממש ישנה, מאמצע השבוע אני והלילות , אני והכרית והנשימות של שרון.

סוג של מועקה?

זה סוג של הכול ביחד, חששתי שלא נתחום על החוזה החדש של העבודה, החתימה והמקדימה לאולם .. וכל הבלגן.

ואני קצת שבירה בימים האלו, והשיחות  עם המשפחה.. שלי ושלו והרשימות מוזמנים.

היום ההורים שלי היו פה, אמא שלי עושה לי את השמלה, לכאורה חיסכון ענק, יש בי חשש שזה לא ממש רעיון טוב. נכון היא כבר עשתה את זה , אני לא הראשונה אבל עמדתי שם והשפלתי מבט אל המראה.ופעם הראשונה שממש לא אהבתי אותו. את הגוף שלי.. זה שתמיד צחקתי שלא מפריע לי שהוא כמו אקורדיון עולה יורד, ועכשיו אפילו ירדתי, רק נותרה לה כרסונית  קטנה..היא הייתה מפלצת. לא ידעתי אם זה הדגם או אני. אח"כ עמדתי ככה בלי כלום וידעתי, זו אני שלא אוהבת את מה שהיא רואה, את עצמי

ובין הסיכות ורגע לפני המדידות התחילה שיחת האורחים שוב, אמא שלי שתחייה הזמינה את כל העולם אשתו והבת דודה הרחוקה שלו (כולל ההורים של אישתו..) וזה כבר עבר את הגבול, בהתחלה זה היה בטונים נמוכים אח"כ זה עלה, עלה עד כדי כך ששרון בא לחץ לי את המרפק  בעדינות לקח אותי לקצה של החדר וביקש תורידי טונים. פעם ראשונה שהוא רואה אותי רבה עם ההורים שלי.

ואז אחרי הפסקת אש של מדידות שמלה, שהיא בעצם לא ממש השמלה אלא רק הדגם הכול התחיל להתבשל לי בפנים..

אחרי שהם הלכו עוד ניסיתי לעצור את הדמעות .. הצלחתי לא להרבה זמן..

ושרון אובד עצות  בצד השני, מבקש תגידי מה אני צריך לעשות איך אני עוזר לך, ואני לא יודעת לבקש עזרה.. אומרת לו. הרגשתי כל כך רע עם עצמי, שלא יכולתי לסבול את עצמי גם ככה, והדמעות האלו ..בעע

 ואז שוב שיחת טלפון עם הורים שלי, והפעם שרון לוקח את העניינים לידיים שלו בקול בטוח הוא מסביר לאמא שלי שאין מה לעשות שתמודד עם המוזמנים, שתצמצם, אי אפשר לרקוד על כל החתונות.

הוא מדבר איתה והדמעות שוב זולגות ממני.. אין היא יודעת איפו ללחוץ

וז הוא חזור למיטה מחבק אותי מרגיע ואמור דיי, אני לא נותן לך ללכת למוקמות האלו אם היא מתקשרת עוד פעם אחת אני מוריד לה עוד עשרים מוזמנים..

צוחקת ויודעת שהוא רציני...

בערב אמא שלי שולחת לי מייל עם מוזמנים, רשימה סופית .. עומדת במספר.

אחת אפס לשרון. ואני? אני מנסה לחזור לעצמי לאט.