יומן

אמא

אני כותבת לך את המכתב הזה פה, במקום שאת לא יודעת על קיומו, רחוק מכולם, רק ממני, כותבת בשביל להוציא החוצה, אולי בשביל לנקות את המערכת.

עברנו דרך ארוכה את ואני, שנים של מריבות שנים של שקט, את מפתיעה אותי  כל פעם מחדש.

שנולדתי קיבלת כנראה בירושה של אמהות את המפתח אל שק הדמעות שלי, את מכונה להחזיר אותו? עבר מספיק זמן.

אני יודעת שהכוונות שלך טובות, אני יודעת שההתנהגות שלך שמוציאה אותי מדעתי בזמן האחרון נובעת רק מכוונה טובה, אבל את פוגעת, כן אני מבינה שזו מכוונה טובה, אבל לכי תסבירי את זה לנפש שלי ששוב מתרסקת. יש לך דרכים משלך, כל אחת מאיתנו נושאת  מטען גנטי ועבר , חברה קרובה אמרה שאנחנו מזכירות לה סופת טורנדו שפוגשת הר געש. התוצאות או מוצלחת במיוחד או הרות אסון.

עכשיו אנחנו באסון.

את ואבא מסרבים להכיר בעבודה שהחתונה היא שלי ושל שרון, לא של המשפחות לא של אמא שלו ולא שלך. שלנו. זו החלטה שלנו , ערב שמיועד  לנו.

נכון החלטתי להיות שונה מאחי, ולתת לך יד קצת יותר חופשית אבל את לוקחת לא יד אחת את לוקחת  את כל הגוף..

תביני אמא, אני בנקודת לחץ ורתיחה, זוכרת כתבתי לך במייל על החתונה לנשום עמוק ושבטח נריב, לא ידעתי עד כדי כמה.

מצאת לך בעל לעניין אבא שלי, מגן עליך בחירוף  נפש, ישב אצלנו אמש, ושהוא הלך שוב הרגשתי דפוקה. כן אני דפקתי את הכול, אני לא הסברתי את עצמי, גם שרון לא הסביר את עצמו, הכל בגללי.תמיד בגללי? מה חזרנו שנים אחורה? לא יקרתי למדתי משהו בטיפול.לוקח  לי זמן להפנים את זה, אני לא דפוקה. ותודה שהחזרתם אותי שלוש שנים אחורה...

אני רגישה יתר על המידה כמו שאבא אמר אתמול, נו חדש לך? אז למה לא להתנהג אלי ברגישות למה לגרום לי להרגיש רע? כל הפסטיבל הזה עושה לי רע, זה לא פסטיבל שלך.

זה התחיל עם המדידות הראשונות, ההערות שלך על הגוף שלי נכנסו טוב טוב למוח, תגידי שממש לא הבנתי ולא התכוונת. זה קורה. כל הפסטיבל חברים שלך  את נותנת לנו הרגשה שאנחנו אורחים באירוע שלך, טעות אמא זה אירוע שלנו תפנימו

.ומה הקטע עם הדופקים אותנו? שאנחנו לא "סוחרים מספיק" , אז מה אם אנחנו מרגשים טוב עם הבחירה שלנו? למה להרוס? ומה היה כל הסיפור הזה בטעימות? אם את לא מבינה באוכל למה באת? למה לא שלחת את אבא לבד? למה לא לבוא ולהגיד זה לא התחום שלי, שאבא ילך. לא את באת , ושהסתבר לך שהדברים לא נעשים בדיוק כמו שאת רוצה אלא כמו שאנחנו בחרנו, התחלת עם הפרצופים.יש לך מושג מה זה עושה לי?

אני קרועה בין הרצון לרצות אותך לבין הרצון לעשות את מה שאני ובן זוגי רוצים.

ההתרחשות סביב המוזמנים וההזמנות התחושה שלי שעושים עלי קומבינות שהרצון שלי לא מתממש הורסת אותי. תביני אמא כל הכלות רוצות להיות בערב החתונה שלהם אני רוצה להיות בבקר שאחרי.בדיוק מהסיבות האלו לא ממש רציתי חתונה, שרון שכנע אותי שכן. אני לא בטוחה שהוא היה עושה את זה שוב.

אני רוצה להגיד לך שאני יודעת עד כמה ברת מזל אני עם שרון,את בטח שמעת סיפורים מאלפי שער על ריבים על כסף לפני החתונה, כנראה ששכחת אותם אחרת תסבירי  לי למה כל דבר את ישר אומרת " אני אקנה אני אשלם." אמא כסף זה לא פיצוי על כלום, את רק עושה הפוך. ולעשות את זה ליד אמא של שרון גרם לי כמעט לבכות.מה עובר עליך?  ממתי יש לך כסף?

אל דאגה אמא אבא כבר טרח לפרשן ולהסביר אותך הייטיב הוא שוב הפיל את הכל עלי, מה חדש? עכשיו אני עומדת פחות מחודש לפני החתונה שלי ולא מסוגלת לבוא ולמדוד את השמלה. אבא צעק שאני לא אבלבל את המוח, שרון אמר תנשכי לשון

ואני?

אני רוצה לישון לילה אחד רצוף, אני רוצה את המשפחה התומכת שלי בחזרה, אני רוצה את האושר שלי.

ושוב אני בוכה.

אני יודעת  שאין טעם להגיד לך כלום, אני יודעת שנפגש שוב תגידי לי שאמא יש רק אחת ולאמא מותר הכל..

תגידי לאמא מותר לפגוע בבת שלה?

ניצחת אמא, אני מותשת מהמלחמה הזו, אני רק רוצה שזה יגמר.