קודם חריקת בלמים אח"כ בום.
אמצע הלילה, חזרנו שמחים ומאושרים(ונטולי אלכוהול אני חייבת לציין) מחתונה משפחתית חרדית מהצד של שרון, הפוסט הזה היה אמור להיות בכלל על החתונה, על ההבדלים בין חתונה חרדית לחילונית.
הבום שינה את התוכניות שלי קצת .לכולנו שלום, לרכב לא.
אמצע הלילה ואיש אחד נסע מהר מידי. והעלה לי את כל החרדות והטראומות בחזרה(שזה פסוט בפני עצמו שאין לי כוח להתחיל ולכתוב עכשיו). זה יעלם אני יודעת רק כמה ימים.
בדיוק מה שהיה חסר לי.
הצד החיובי של העניין היה הפסקת האש.
בבקר בשיחה משפחתית אני מגלה לאשת אחי על התאונה. חמש דקות א"כ כצפוי הנשוי על הקו, הוא שמכיר את ההיסטוריה והיסטריה שלי לא נרגע עד שהוא מקבל את התשובות, בוחן עד כמה אני אומרת שהכול בסדר, באמת ועד כמה בגלל שאני מנסה להדחיק בחזרה.
מכאן לשם, הוא מנהל איתי דיון על המלחמה המשפחתית בני לבין אמא שלי. מסתבר שהיא ענתה לי מכתב ארוך, אבל בג במחשב גירבש את הכול ברמות קשות.
אתם חייבות לדבר הוא אומר לי, אני חייבת לישון אני מודיעה לו.
אבל אחי, יש לו חוכמה משלו, חמש דקות אחרי השיחה אמא שלי על הקו, דורשת חופרת ובודקת שאני באמת בסדר. גם היא מכירה את הסחורה.
מדברים על התאונה, על המהירות של הנהג הפוגע, על שדה הראיה החלקי שלנו .
סוג של נס היא אומרת. סוג של מציאות אני עונה לה. אם החיים שלי זה סוג של סרט אז חייבים רגע דרמתי במיוחד עם אפקטים .. היא לא הבינה.
והשיחה גולשת כמובן לתשובה שלה שלא הגיע (אולי לא הייתה צריכה להגיע היא טוענת) ואני חוזרת על הדברים והיא אומרת את שלה, מבינה לא מבינה. ברור לי ששטפו אותה , ברור לי שלפעמים היא מבינה בדרך הקשה.אני רואה שהיא מגששת את הדרך .
אחרי שיחה ארוכה במיוחד היא אומרת בואי, בואי למדוד עזבי אותך היה , יש לנו הרבה עבודה. אז באתי.
היא הלכה על קרח דק לידי, דבר ראשון בדקה שהכול מחובר אצלי, ששומדבר לא מוסתר ממנה ושאני באמת שלמה. אח"כ דיברנו על הדברים שעולים נגועים לא נוגעים ובדרך עשינו שמלה.
הפסקת אש .
אני מקווה שהיא תחזיק עד החתונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
